(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר): פסיקת פיצוי בגובה הסכום אותו היה על המפר לשלם עבור הרשות להשתמש ביצירה מחטיאה את מטרות החוק ויוצרת תמריץ חיובי להפרת זכויות יוצרים ותמריץ שלילי לתשלום עבור הרשות לעשות שימוש ביצירה.

העובדות: התובעת 1 היא סוכנות צילום והתובעת 2 היא צלמת עיתונות, שצילמה את הצילום נשוא התביעה, המתעד הפגנה מול בית רוה"מ. התובעות טענו כי הנתבע הוא בעל אתר עיתונות בשפה הערבית, הפועל בכתובת elborj.net. לטענתן, הנתבע שילב את הצילום בכתב שפורסמה באתר, ללא רשות, ללא ששילם עבור השימוש בו, ומבלי שניתן קרדיט לצלמת. הנתבע הכחיש את טענות התביעה וטען שאינו אחראי לפרסום, שכן אינו הבעלים של האתר.

נפסק: דין התביעה להתקבל. בהעדר כל אינדיקציה לכך שהתמונה צולמה על-ידי אדם אחר, או שהזכויות בה שייכות לאחר, די בכך לקבוע כי התובעות הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכיח כי זכויות היוצרים בצילום שייכות לתובעת 1. טענת הנתבע כי לא הוצג אישור רשמי או מרשם כלשהו המעיד על בעלות התובעות בתמונה, נטענה בעלמא. לא ידוע לביהמ"ש על קיומו של מרשם לזכויות יוצרים בצילומים, או על תעודה כזו או אחרת המעידה כי פלוני הוא בעל זכויות ביצירה אלמונית.

התובעות הביאו די אינדיקציות וראיות לכך שהנתבע הוא בעל האתר או למצער בעל השליטה בו, לכל הפחות ברמה המעבירה את נטל הבאת הראיות לסתור לכתפי הנתבע. משלא הביא הנתבע ולו בדל של ראייה כדי לסתור הנחה זו, דין גרסתו להידחות. גרסתו של הנתבע היתה כבושה, פתלתלה, מתחמקת ורוויית סתירות. התובעות הצליחו לעמוד בנטל המוטל עליהן ולהוכיח במאזן הסתברויות כי הנתבע הוא הבעלים של אתר האינטרנט שביצע את הפרסום המפר או כי לכל הפחות פעל על דעת הבעלים כשפרסם את הפרסום המפר.

אין בסיס לטענה כי מדובר בשימוש מותר. מעבר לכך שמדובר בטענה עובדתית חלופית, שהרי שהנתבע לא הבהיר ולו ברמז מדוע בא פרסומו של הצילום באתר, שאין מחלוקת כי הוא פועל למטרת רווח, בגדרי אילו מהחלופות של שימוש מותר.

גובה הפיצוי - התובעות עתרו לפיצוי ללא הוכח נזק הן בשל הפגיעה בזכויות היוצרים של התובעת 1 והן בשל הפגיעה המוסרית בתובעת 2. הנתבע טען כי לא הוכח שווי השוק של התמונה והוא צודק בכך. שווי התמונה יכול להוות שיקול במכלול השיקולים אותם ישקול ביהמ"ש, אך אין הוא חזות הכל. פסיקת פיצוי בסדרי הגודל של הסכום אותו ממילא היה על המפר לשלם עבור הרשות להשתמש ביצירה מחטיאה את מטרות החוק ויוצרת תמריץ חיובי להפרת זכויות יוצרים ותמריץ שלילי לתשלום עבור הרשות לעשות שימוש ביצירה.

מדובר בפרסום בודד של תמונה אחת, אך השימוש נעשה למטרת רווח, באתר מסחרי. הנתבע אף הוסיף חטא על פשע בכך שלא נתן קרדיט לתובעת 2 על עבודתה ויצירתה, כך שקהל לקוחותיו שנחשפו לתמונה לא ידעו כלל שהיא צולמה על-ידה. הנתבע ישלם לכך אחת מהתובעות פיצוי בסך 15,000 ש"ח. אין הצדקה לפסוק לתובעת 2 פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בנפרד מהפיצוי על הפרת הזכות המוסרית. הנתבע יישא בהוצאות התובעות בסך 10,000 ש"ח.