(פסק-דין, תביעות קטנות קריית-גת, השופט אבישי זבולון): בקביעת שיעור הפיצוי יש להתחשב בעובדה כי התובעת היתה לקוחה של הנתבעת במשך שנים ארוכות.

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 16 מסרונים פרסומיים, ללא הסכמתה ומבלי שהמסרונים כללו אפשרות הסרה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובעת נמנתה על חוג לקוחותיה במשך שנים ארוכות וכי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 30א(ג) לחוק.

נפסק: אכן הופרו הוראות סעיף 30א לחוק. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת נתנה את הסכמתה המפורשת לקבלת דברי פרסום מהנתבעת. אף אם הייתה התובעת לקוחה של הנתבעת במשך מספר שנים, הרי שאין באמור כדי לאיין את החובה לקבלת הסכמתה המפורשת של התובעת כנדרש בחוק.

באשר לטענת הנתבעת לתחולת הוראות סעיף 30א(ג) לחוק, הרי שלא הוכח כי הנתבעת הודיעה לתובעת כי הפרטים שמסרה בעת קבלת שירותי הנתבעת ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת. באשר לחובה ליתן הזדמנות לנמען להודיע על סירובו לקבלת דברי פרסומת, הרי שבכל ההודעות שנשלחו לתובעת (פרט לאחת) לא ניתנה האפשרות להודעת "הסר" בדרך אלקטרונית (אלא צוינו פרטי התקשרות בלבד).

בנסיבות המקרה אכן מדובר ב-16 הודעות, אך פנייתה הטלפונית של התובעת למנהלת הנתבעת נענתה ומשלוח ההודעות פסק. אין להתעלם מהעובדה כי התובעת היתה לקוחת הנתבעת במשך שנים לא מעטות, כך שפרטי ההתקשרות עם הנתבעת היו נהירים לה. אין מדובר במקרה בו מדובר בהודעות עלומות ללא יכולת לשוב אל השולח. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 5,000 ש"ח, בצירוף הוצאות בסך 350 ש"ח.