(החלטה, מחוזי ת"א, השופט נפתלי שילה): המבקשת, בהנגישה את האתר באופן כה מובהק לקהל הישראלי, צריכה לצפות כי תיתבע במקומות שונים בעולם ובכלל זה בישראל.

העובדות: המשיב הגיש נגד המבקשת תובענה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית. המבקשת, חברה אמריקאית, מפעילה אתר המאפשר לבתי מלון מרחבי העולם להציע חדרים והיא מפרסמת באתר את מחירי החדרים ומאפשרת את הזמנתם באמצעותה. אתר המבקשת כולל גם ממשק בשפה העברית, בו מופיעים מחירי החדרים בש"ח. בעת ביצוע הזמנה באתר מאשר המשתמש את תנאי ההזמנה, לרבות את תניית השיפוט בטקסס שבארה"ב.

בתביעתו, טען המשיב כי המבקשת מטעה את לקוחותיה הישראליים, שעה שהיא מציגה באתר את המחירים ללא מע"מ, בניגוד לדין. ביום 24.9.2016 נעתר ביהמ"ש לבקשת המשיב להיתר המצאה לחו"ל. המבקשת הגישה בקשה לביטול היתר ההמצאה וטענה, בין היתר, כי האתר כפוף לדיני מדינת טקסס ומופעל על-ידי תאגיד זר, ללא נציגות או עובדים בישראל.

נפסק: נקודת המוצא היא כי על מבקש היתר ההמצאה מוטל הנטל להראות הצדקה למתן ההיתר. בשלב הראשון, על מבקש ההמצאה להראות כי מדובר בתביעה הראויה לטיעון ולאחר מכן, האם עניינו נכנס לגדרי אחת העילות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בשלב זה, לא מצופה מביהמ"ש להיכנס לעובי הקורה בבחינת התובענה לגופה. במקרה דנן, ללא הבעת עמדה לגוף התובענה, מדובר בשאלה הראויה לדיון ולא בתביעת סרק. 

עילת המצאה לפי תקנה 500(7) - "תובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה" - בפסיקה נקבע כי אין כי בקרות הנזק בישראל כדי להצמיח עילה למתן היתר, אלא נדרש כי המעשה או המחדל עצמו נעשה או קרה בישראל. בפרסומם של דברים באינטרנט, בהיותם חשופים לעיני כל, יש לראות כמעשה שהתבצע "בכל מקום" [עניין יעקובוביץ - רע"א 530/12]. אמנם פסיקה זו התייחסה להקניית סמכות שיפוט מקומית, אך ניתן להפעיל את הרציונל גם ביחס לסמכות בינלאומית, על דרך ההיקש [עניין דדון - ת"א 30847-12-13, שערעור עליו נדחה - ע"ר 58121-06-14]. יפים לעניין זה גם הדברים שנקבעו בעניין Linkedin [ת"צ 10822-02-15].

בעניין Booking.com [ת"צ 19529-06-14] נדונה סוגיה זהה ועל כן אין לקבל את הטענה לעניין ביצוע העוולה בישראל. הפרסום באינטרנט מטיבו פורץ גבולות. נוכח המציאות הטכנולוגית בה ניתן לדמות את המרחב האינטרנטי למעיין "ישות גלובלית אחת", יש לראות בכל מקום שאליו מגיע הפרסום כמקום ביצוע המעשה או המחדל. יש לראות במקרה דנן בפרסום ובשימוש בפלטפורמת האינטרנט כמעשה שהתבצע גם בישראל ומשכך לקבוע כי חלה תקנה 500(7). הטענות הנוגעות לתחולת חוק הגנת הצרכן ואופי הוראותיו, מקומן להתברר במסגרת הדיון בבקשת האישור ולא במסגרת בקשה מקדמית זו.

עילת המצאה לפי תקנה 500(4) - "התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה: (א) החוזה נעשה בתחום המדינה..." - האם החוזה עליו חתם המשיב עם המבקשת נחתם בישראל? חוזה נכרת במקום מסירתה של הודעת הקיבול, היינו במקום מושבו של המציע (סעיף 60(ב) לחוק החוזים). ההודעה נמסרה למבקשת שמושבה בארה"ב ומכאן שרגע כריתת ההסכם היה בארה"ב, כשהודעת הקיבל נקלטה אצל המבקשת. לפיכך, לא מתקיימת העילה הקבועה בתקנה 500(4).

עילת המצאה לפי תקנה 500(6) - "מבקשים צו מניעה לגבי דבר הנעשה או עומד להיעשות בתחום המדינה, או מבקשים למנוע או להסיר מטרד בתחום המדינה..." - במסגרת בקשת האישור, לצד הסעדים הכספיים, המשיב ביקש צווי עשה שבמסגרתם יורה ביהמ"ש על ביטול התנאים המקפחים בתקנון האתר וכן כי יורה למבקשת להציג בפני הצרכן הישראלי אך ורק את המחיר הכולל בש"ח. במקרה זה לפחות חלק מהמעשה נעשה בתחומי המדינה, שכן רכיב הפרסום שנטען כי הוא מטעה נעשה גם בישראל. מאחר ומדובר במעשה שנעשה או עתיד להיעשות בתחומי המדינה, ומאחר ומהותית מתבקש ביהמ"ש למנוע מהמבקשת לפרסם בישראל מחירים ללא מע"מ, חלה אף תקנה 500(6).

האם ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה? מירב הזיקות מטות את הכף לטובת הפורום הישראלי. מדובר בנושא ישראלי מובהק. עילת התביעה מתייחסת רק ללקוחות הישראליים של המבקשת, שלגביהם נטען כי המבקשת לא מיישמת את הוראות חוק הגנת הצרכן הישראלי; אתר המבקשת הוא בשפה העברית; האתר מקודם באמצעות אתרים ישראליים; המחיר באתר כתוב בש"ח; מדובר במקומות אירוח בארץ והעילה הנטענת היא אך ורק בנוגע להזמנת חדרים במלונות בישראל, על-ידי ישראלים המשתמשים באתר.

המבחן השני לנאותות הפורום, בנוסף למבחן מירב הזיקות, הוא מבחן ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות [עניין בוקינג לעיל; עניין PayPal - ת"צ 39292-04-13; עניין פייסבוק - ת"צ 46065-09-14; עניין דראל - ת"א 39265-04-16]. המבקשת, בהנגישה את האתר באופן כה מובהק לקהל הישראלי, צריכה לצפות כי תיתבע במקומות שונים בעולם ובכלל זה בישראל.

שיקול נוסף הוא "שיקול ציבורי", בדמות הגנה על הצרכנים הישראליים, תומך בעמדה כי יש לקבוע נורמה לפיה חברה זרה המשווקת את מרכולתה באינטרנט בעברית, במיוחד סחורה הנמצאת בישראל שמשולם בגינה במטבע ישראלי, תהיה כפופה לסמכות בתי המשפט בישראל, ככל שהיא ביצעה עוולה או הפרה את הדין בישראל.

יש לדחות גם את טענת המבקשת כי מאחר שבחוזה קיימת תניית שיפוט זר למדינת טקסס שבארה"ב, אין סמכות לביהמ"ש הישראלי. נקבע לא אחת כי יש לראות בתניה כזו כתניה מקפחת בחוזה אחיד [עניין PayPal, פייסבוק, דראל, בוקינג ו-Linkedin לעיל]. דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 20,000 ש"ח.