(פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים גליקסמן, איטח ואופק גנדלר):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי לעבודה ת"א מיום 5.3.2017 [סע"ש 16040-09-16], שדחה את בקשת המבקש להורות על ביטול צו כינוס הנכסים שניתן לבקשת המשיבה. תחת זאת, התיר ביה"ד קמא עיון בחומר שנתפס אצל המבקש על-ידי כונס הנכסים מכוח הצו, בכפוף למתן הזדמנות להשיג על רלוונטיות של מסמכים מסוימים. ההחלטה ניתנה על רקע החשד כי לאחר פיטוריו גנב המבקש לכאורה סודות מסחריים של המשיבה. 

המשיבה היא חברה המתמחה באיתור ושיווק מקרקעין והמבקש הוא עובד לשעבר בה. למשיבה מערך שיווק טלפוני ומאגר לקוחות. המשיבה חשדה כי המבקש הוריד או שלח לעצמו את קובץ מאגר הלקוחות. לבקשתה ניתן צו לתפיסה וכינוס נכסים על רקע חשש לגזל לכאורה של סוד מסחרי.  

נפסק: צו כינוס הנכסים (צו אנטון פילר) הוא צו חריג שמובנה בו קושי כפול: מצד אחד, מדובר בהליך  פולשני, שיש בו כניסה אל חצרי הצד השני ופגיעה בפרטיותו, ומצד שני, הצו אמור להינתן במעמד צד אחד בלבד, מבלי שהייתה למי שכלפיו מופנה הצו כל אפשרות להגיב ולהסביר את עמדתו, ולו על פני הדברים בלבד. יחד עם זאת, הוא מיועד במקרים המתאימים, על אף פוגעניותו, להגשים תכלית ראויה, שכן גזל סוד מסחרי פגום מבחינה ערכית ומוסרית. לצד התנאים למתן הצו, הקבועים בסעיפים 16-17 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, הובנה שיקול הדעת גם בהלכה הפסוקה כדי שהצו הפוגעני יינתן רק במקרים המתאימים.

על המבקש את הצו מוטלת חובת גילוי מוגברת ונדרשת בחינה זהירה וקפדנית (הן בשלב מתן הצו במעמד צד אחד והן בשלב בחינת בקשה לביטולו במעמד שני הצדדים לאחר מימושו), כי התנאים הקבועים בחוק אכן התקיימו (באופן לכאורי) [עניין זוקו - ע"ע 15616-11-10]. בעת שקילת הצו והיקפו יש לבחון שהוא מקיים את דרישת המידתיות [עניין חכמון - ע"ע 219/07].

נקודת המוצא היא כי רשימת לקוחות עשויה להוות סוד מסחרי לפי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. בעידן הטכנולוגי, המאופיין בהיצף של מידע, לעתים החדשנות העסקית והיתרון העסקי יכולים לנבוע מאופן מיון מידע ופילוחו. ככל שיוכח ששיטת מיון ופילוח מסוימת אכן מצמיחה יתרון עסקי לעורך המאגר, כי אז יידרש מבקש הצו להוכיח כי פעל לאיסוף המידע, מיונו, פילוחו, עדכונו השוטף ושמירתו בסודיות, והכל על מנת לשמר לממש את היתרון העסקי הטמון בשיטת פילוח או מיון מסוימת. סוגיית קיומו או העדרו של סוד מסחרי היא סוגיה בראש ובראשונה עובדתית, התלויה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה.

במקרה זה מדובר במאגר המכיל עשרות אלפי שורות נתונים, המפולחות בדרכים שונות, שנצברו במשך למעלה מעשור. המידע היה מוגן על ידי הרשאות שימוש שונות שאפשרו חשיפה למידע בהיקף שונה. למבקש, בתוקף תפקידו הבכיר, היתה הרשאת שימוש גבוהה. מדובר בקביעה עובדתית לכאורית של ביה"ד קמא שאין הצדקה להתערב בה. 

היקף הצו - המשיבה, בשלב הדיון במעמד צד אחד, לא העמידה תשתית המבססת את נחיצותו של צו רחב ואת העדר דיותו של צו חלקי. יחד עם זאת אין הדבר צריך להביא לביטול צו התפיסה. התרופה לתפיסתו של מידע עודף בעל אופי אישי תהא בדרך של מסירתו החלקית באמצעות יישום המנגנון הקבוע בתקנה 18 לתקנות, כפי שקבע בית הדין. אמנם בכך אין לאיין את הפגיעה בפרטיות אלא לצמצמה, אולם אין הצדקה לביטול הצו. במבט צופה עתיד, בעת מתן הצו יש מקום לשקול בזהירות את היקפו ואפשרות מיקודו, על-מנת לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בפרטיות הכרוכה בתפיסת מידע עודף. 

הערעור על החלטת בית הדין קמא – נדחה. נוכח היקפו הנרחב של צו הכינוס יש לברור במשנה זהירות את היקף המידע המועבר למשיבה באמצעות המנגנון הקבוע בתקנה 18 לתקנות, וזאת על מנת שהפגיעה במבקש תעמוד בדרישת המידתיות.