(החלטה, מחוזי י-ם, השופט עודד שחם): חיסיון עו"ד-לקוח אינו חל על מסמכים שהכינו משרדי עו"ד ושמורים בתוכנת עו"דכנית.

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בי-ם מיום 6.3.2017 [ת"א 1223-12-11]. ההחלטה ניתנה במסגרת תביעת המבקשים, שני משרדי עו"ד, נגד המשיבה 1, אצלה אחסנו המבקשים תיקי לקוחות. כ-230 תיקים של לקוחות המבקשים אבדו בשריפה אצל המשיבה 1, כאשר הסעד הכספי שנדרש בתביעה הוא לשיפוי המבקשים ביחס לעלויות השחזור של התיקים. 

המשיבות ביקשו לעיין בתיקים הממוחשבים של המבקשים, השמורים בתוכנת "עו"דכנית". בטענה כי העיון יאפשר לאמוד את עלות השחזור הנטען. המבקשים התנגדו בנימוק של חיסיון עו"ד-לקוח. ביהמ"ש קמא דחה את טענת החיסיון וקיבל את בקשת העיון (הוחרגו תיקים שנוהלו כנגד משרדי ב"כ המשיבות).

נפסק: יש לאשר את התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש קמא, אך על יסוד הנמקה שונה. ביהמ"ש קמא השתית את הכרעתו על סעיף 48(א) לפקודת הראיות וקבע כי התיקים נשוא הדיון הגיעו מלכתחילה למשיבה 1 במסגרת שירותי אחסון שסיפקה למבקשים. לפיכך, קבע כי יש לראות במשיבה 1 כ"עובד של עורך דין", החב חובת סודיות ללקוחות עורכי הדין, ובמצב זה עיון שלה בתיקים אינו הפרה של חיסיון עו"ד-לקוח. לא ניתן לאשר הנמקה זו, שכן מכך לא נובע כי למשיבה 1 זכות לעיין בתוכן המסמכים המצויים בתיקים.

העיון המתבקש הוא במסמכים השמורים בתוכנת "עו"דכנית", שהוכנו על-ידי משרדי עורכי הדין המבקשים. הכלל הוא כי על מסמכים אלה, כגון חוזים, שהם בבחינת תוצרי העבודה של עורכי הדין, לא חל חיסיון עו"ד-לקוח. על הטוען כי על מסמך פלוני חל דין אחר, לשכנע כי כך הדבר. החיסיון אינו חל על המסמכים בתוכנה ומטעם זה ניתן לאשר את החלטת ביהמ"ש קמא. הבקשה נדחתה וזאת מבלי למנוע מהמבקשים העלות בפני ביהמ"ש קמא טענות לחיסיון במסמכים ספציפיים.