(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשמת עדי בר-טל): באנרים בג'ימייל אינם ספאם.

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 49 הודעות פרסום, ללא היתר, לתיבת הדוא"ל (ג'ימייל) המשמשת אותה בעבודתה כדיאטנית, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. מדובר באחת משרשרת תביעות זהות שהוגשה על-ידי התובעת נגד מספר גופים [ת"ק 5369-11-16; ת"ק 5444-11-16]. הנתבעת טענה כי לא שלחה את ההודעות לתובעת, שכן אלה נשלחו על-ידי גוגל ובאחריותה. הנתבעת הסבירה כי ההודעות התקבלו לפי הגדרות המייל של התובעת וכי מדובר בפרסומות שנשלחו בתצורת מייל, אך הן אינן מיילים.

נפסק: האם ההודעות נשלחו באמצעות "הודעה אלקטרונית" כהגדרתה בחוק? אין מחלוקת כי מתקיימים שלושת התנאים הראשונים בהגדרה: מדובר במסר בזק המועבר ברשת אינטרנט אל נמען. האם המסר ניתן לשמירה ואחזור בדרך ממוחשבת? הפרסומת אינה ניתנת לשמירה באופן רגיל בלחיצת כפתור השומר את הפרסומת, וכדי לשמור את הפרסומת על התובעת להכניסה לתיבת המייל שלה, באמצעות שליחת דואר לתוך התיבה. 

מדובר בתצורה אחרת של פרסומת אשר אינה נמצאת בתוך המייל, אלא מחוץ לו, וכדי לשמור אותה יש להכניסה באמצעות העברה למייל. הפרסומת נמצאת בתוך רובריקת "קידומי מכירות", אך במופרד מיתר המיילים ובריבוע עליון נפרד. מצוין כי מדובר בהודעה. הנתבעת טענה כי הלכה למעשה מדובר בבאנר (הודעה מתפרצת) ולא במייל וכי החוק כלל לא כיוון לפרסומת מסוג זה. טענה זו מקובלת. הפרסומות נשוא התביעה שונות במהותן ובצורתן ממיילים שמתקבלים בתיבת הדוא"ל [עניין טויסטר - ת"צ 1862-11-12]. 

באנרים ודומיהם לא נכללו במסגרת החוק. המסקנה המתבקשת היא כי הפרסומות נשוא התביעה לא נשלחו באמצעות הודעה אלקטרונית ולפיכך אינן נכנסות לתחולת החוק. קביעה זו עולה בקנה אחד עם התכלית לשמה חוקק החוק. הפרסומות נשוא התביעה מופרדות באופן ברור מיתר דברי הדואר ואין שום צורך במיונן או מחיקתן, בהינתן כי הן נעלמות לאחר פרק זמן. הן אף לא תופסות נפח בתיבה. התביעה נדחתה. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 500 ש"ח.