(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט רז נבון): ניתן להסתמך על פסיקה מקבילה הקושרת בין הנתבעת להודעות.

העובדות: תביעה שעניינה במסרון שנשלח לתובע בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעים טענו כי יש לסלק את התביעה על הסף, משום שמי שעומד מאחוריה היא חברת ספאם אוף טכנולוגיות והפנו להחלטה בעניין בוקובזה [ת"ק 26210-04-16]. הנתבעים אף כפרו במשלוח ההודעה לתובע.

נפסק: שאלת מעורבותה של ספאם אוף נבחנה בידי בתי משפט שונים. העמדה שנקבעה בעניין פנחס [ת"ק 2809-05-16], לפיה אין לדחות תביעות שהוגשו בסיוע החברה רק מטעם זה, מקובלת על בית המשפט. לעיתים, ללא סיוע מקצועי, לא יוכל מקבל ההודעה לקשור בין אלה השולחים לו הודעות פרסומת ללא פרטים מהימנים, לבין זהות השולח הלכה למעשה. בהתאם להלכת גלסברג, תביעות המוגשות בסיוע צד ג' עשויות להביא להפחתת שיעור הפיצוי שייפסק, אם תתקבל התביעה.

התובע הציג את המסרון המקורי שקיבל, אך נציג ספאם אוף שקיים את השיחה עם נציג הנתבעת לא התייצב לדיון. לא ניתן לתת משקל לטענה כי יש לקשור בין שיחה שקיים פלוני עם נציגי הנתבעת באופן הקושר אותה למשלוח ההודעה מושא התביעה. במהלך הדיון התובע הציג פרוטוקולים משני הליכים שונים בהם היתה מעורבת הנתבעת 1. הגם שקביעות מותבים אחרים בביהמ"ש לתביעות קטנות אינן מחייבות את בית משפט זה, הרי משהפנה התובע את ביהמ"ש להליכים, שלא נהפכו בערעור, רשאי היה ביהמ"ש לעיין בהם ולבחון את הפסיקה המקבילה המוגשת לו.

מעת שיש בנמצא פסיקה הקושרת בין הודעת הפרטים (slfb.co/21) והודעת ההסרה (slfb.com/m) לנתבעת 1, וקישורים אלה מופיעים גם בהליך דנן, וקיים גם דמיון תוכני בין ההודעות הקשורות למשכנתאות בין ההליכים השונים, מצופה היה מהנתבעת 1 לספק הסברים ולסתור את הקביעות ולהצביע על היעדר קשר בינה לבין קישורים אלה. הנתבעת 1 לא עשתה כן ושתיקתה נזקפת לחובתה.

במהלך הדיון התובע הוסיף מוצג. לטענתו, עד לאחרונה לא היה ניתן לאתר את בעלי הכתובת slfb.com, שכן פרטים נרשמו בחיסיון. לטענת התובע תקופת החיסיון פקעה וכאשר נעשתה בדיקה באתר בשם WHO-IS, התחוור כי פרטי הקשר של בעל הכתובת היא כתובת הדוא"ל של הנתבעת, המופיעה באתר האינטרנט שלה. הנתבעת נמנעה מלהתייחס למוצג זה, השופך אור נוסף על הקשר בין ההודעה לבין הנתבעת 1, וגם זאת יש לזקוף לחובתה. לנוכח כל האמור לעיל, הגרסה המסתברת היא כי הנתבעת 1 שלחה ביודעין את המסרון מושא התביעה. הנתבעת 1 תשלם לתובע סך כולל של 400 ש"ח. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית, מעת שלא נטען כיצד כשל בפיקוח.