(החלטה, עבודה ארצי, השופטת חני אופק גנדלר): הבקשה להעיד מרומניה באמצעים טכנולוגיים נדחתה, כיוון שאינה עומדת באמות המידה הנדרשות ולא נתמכה בתצהיר.

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי לעבודה בת"א [סע"ש 17051-02-15], שדחתה את בקשת המבקשת כי יתאפשר לה להעיד ממקום מגוריה ברומניה באמצעים טכנולוגיים. ברקע הדברים תביעה שהגישה המבקשת בקשר להעסקתה כמטפלת סיעודית של המנוחה (הנתבעת 1).

נפסק: השיקולים המנחים בבחינת בקשה להעדה באמצעות כינוס וידאו, לאור החסרונות הקיימים במתן עדות בדרך זו, הם הגשת הבקשה בתום לב, היות העדות רלבנטית למחלוקת וכי קיימת סיבה טובה לכך שבעל הדין או העד אינם יכולים למסור עדותם בביהמ"ש [עניין דורי - רע"א 3810/06]. תנאים אלה נדרשים גם בבתי הדין לעבודה [עניין כנעאן - ע"ע 36731-09-12].

ביה"ד הארצי לעבודה עמד על חשיבות התמיכה של בקשות מסוג זה בתצהיר, נוכח חשיבותן של העובדות להכרעה בבקשה. בהתאם לכך נפסק כי אי הגשת תצהיר עשויה, כשלעצמה, להוות טעם המצדיק את דחייתה של בקשה להעדה באמצעים אלקטרוניים. בנסיבות העניין הוגשה בקשה כללית ולקונית, ונוכח כך לא ניתן לקבוע כי היא עומדת בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה. אמנם, רלבנטיות העדות אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת, אך לא כך הם פני הדברים ביחס לתנאים האחרים, שההסבר להתקיימותם היה כללי בלבד. הבקשה בדין נדחתה. בקשת רשות הערעור נדחית