(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשמת עדי בר-טל): חוק הספאם אינו חל ביחס לבאנרים המתפרסמים בתיבת הג- Gmail.

העובדות: שתי תביעות לפיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי כל אחת מהנתבעות שלחה לה עשרות הודעות פרסום לדוא"ל המשמש אותה בעבודתה, ללא הסכמתה. הנתבעות טענו כי לא שלחו לתובעת הודעות דוא"ל, אלא כי התקשרו עם גוגל על-מנת לפרסם את עסקיהן. הנתבעת 2 הסבירה כי הפרסומים המוצגים בתביעה הם "באנרים" שהוצגו במקום המיועד לכך בתיבת הדוא"ל של גוגל וכי מדובר במודעות שאינן מהוות חלק מהמייל ומופרדות ממנו.

נפסק: אין מחלוקת בין הצדדים כי ההודעות המצורפות לתביעה מהוות פרסומת מסחרית שנועדה למשוך לקוחות לרכישת מוצר או שירות של הנתבעות. 

האם ההודעות נשלחו לתובעת באמצעות הודעה אלקטרונית? אין מחלוקת כי מתקיימים 3 התנאים הראשונים בהגדרת "הודעה אלקטרונית" בחוק: מדובר במסר בזק המועבר ברשת האינטרנט אל נמען. השאלה היא האם המסר ניתן לשמירה ואחסון בדרך ממוחשבת? התובעת טענה, במילותיה שלה, כי הדרך היחידה לשמור את הפרסומות היא על-ידי שליחתן ל- Inbox שלה. כלומר, הפרסומת אינה ניתנת לשמירה באופן רגיל, אלא על התובעת לפעול באופן אקטיבי כדי לשמור אותה. 

להבדיל ממייל רגיל, הנשלח לתיבת דוא"ל, מדובר בתצורה אחרת של פרסומת שאינה נמצאת בתיבת הדוא"ל, אלא מחוצה לה. כדי לשמור את הפרסומת יש להכניסה באמצעות העברה למייל, אל תוך תיבת הדוא"ל. הלכה למעשה מדובר בבאנר (הודעה מתפרצת) ולא במייל שחוק התקשורת מכוון אליו. הפרסומות נשוא התביעה שונות במהותן ובצורתן ממיילים שמתקבלים בתיבה: מדובר בפרסומת הנפרדת מהמיילים; בעלת תצורה שונה; היא אינה נכנסת לתיבה אלא אם מכניסים אותה; היא נעלמת לאחר תקופה ואינה נשמרת כדואר נכנס; כתוב עליה במפורש כי מדובר בהודעה [בדומה לעניין טויסטר - ת"צ 1862-11-12]. 

באנרים ודומיהם לא נכללו במסגרת החוק והמסקנה המתבקשת היא כי הפרסומות נשוא התביעה לא נשלחו באמצעות הודעה אלקטרונית ולפיכך אינן נכנסות לתחולת סעיף 30א(ב) לחוק. קביעה זו עולה בקנה אחד עם התכלית לשמה חוקק תיקון 40 לחוק התקשורת. הפרסומות נשוא התביעה מופרדות באופן ברור מיתר דברי הדואר ואין שום צורך במיונן או מחיקתן, בהינתן כי הן נעלמות לאחר פרק זמן. הפרסומות אף לא תופסות נפח בתיבה. אף היה נמצא כי מתקיימים מלוא התנאים בהגדרת "הודעה אלקטרונית", עדיין היה קשה לקבוע כי מתקיימת הפרה של החוק, בהתאם להלכת טויסטר, שכן לא ניתן לבחון את ההגדרה כפשוטה ויש לבחון את הדברים בהיבט הטכנולוגיה המתקדמת. 

הנתבעות טענו עוד כי שכרו את שירותי גוגל לצורך ביצוע הפרסום וכי אם אכן מדובר בפרסומות אסורות, הרי שיש לפנות בעניין זה אל גוגל ששימשה כקבלן עצמאי. אין מחלוקת כי הפרסום נעשה על-ידי גוגל. לא הובאו ראיות לאישור או הרשאה שנתנו הנתבעות לבצע פרסום אסור לפי החוק. באשר לטענת הנתבעות לאישור התובעת את הסכם פתיחת החשבון של גוגל - נציג חברת גוגל לא הובא לדיון ולכן לא ניתן לקבל את טיעון הנתבעות בדבר מתן הסכמת התובעת בתנאי פתיחת חשבון המייל. התביעה נדחתה. התובעת תשלם הוצאות בסך 500 ש"ח לכל אחת מהנתבעות.