(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת שלומית בן יצחק): פסיקה מקיפה בנושא חוק הספאם המאחדת תביעות קטנות של עשרות תובעים. 

העובדות: איחודן של עשרות תביעות נגד הנתבעים (חברה העוסקת בסחר באופציות בינאריות ומנהלה), שעניינן בהפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. 

נפסק: הגרסה המסתברת היא כי ההודעות שהוצגו על-ידי התובעים אכן נשלחו מטעם הנתבעת ונועדו לפרסם את עסקיה ולעודד את הנמענים לרכוש את שירותיה (ועל כן הן מהוות דבר פרסומת). ההודעות נשלחו שלא כדין נוכח אי הבאת ראיות הנוגעות לאישור התובעים לקבלת דברי הפרסומת.

אף אם לא נשלחו על-ידי הנמענים עצמם, היו אלה מודעים לאי-עמידת משגרן בהוראות החוק. לכל הפחות, הסכימו לכך הסכמה שבשתיקה. הנתבעת לא הציגה את הסכמי ההתקשרות עם המפרסמים, לא הראתה כי כלולות בהם הוראות להימנע מהפרת החוק ולא הביאה כל עדות אחרת בעניין.

לנתבע 2 אחריות אישית לשליחת ההודעות לפי דיני הנזיקין הכלליים. יש לחייבו אישית בפיצוי התובעים, אם כי בשיעור נמוך יותר מזה בו תחוב הנתבעת. הנתבע, לכל הפחות, לא נקט בפעולות סבירות למניעת משלוח ההודעות, כאשר הוא הגורם היחיד בחברה (הבעלים והמנהל) והוא זה שהיה מעורב בעצמו בהתקשרות עם המפרסמים השונים.

לא כל התובעים זכאים לפיצוי, שכן התביעות שהוגשו בסיוע חברת "ספאם אוף" אינן תביעות יעילות שיש לעודדן. יתר התובעים זכאים לפיצוי, אולם בקביעת שיעורו יש להתחשב בפיצויים שהושתו על הנתבעת בעבר במסגרת תיקים אחרים וליתן משקל ממשי לעובדה כי סיימה את פעילותה העסקית.