(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופט נועם סולברג): שאלת מעמדה המשפטי של תיבת דוא"ל במסגרת דיני פשיטת הרגל.

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א [פש"ר 2201-06], דחתה את בקשת המנהל המיוחד לנכסי החייב (המשיב 1), לקבלת גישה לתיבת הדוא"ל של החייב אצל חברת 012 סמייל. המבקש טען כי תיבת הדוא"ל משמשת את החייב לניהול עסקים וקבלת הכנסות המוסתרות ממנו. ביהמ"ש המחוזי קבע הוא הוראות סעיף 58 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, אינן מאפשרות להיעתר לבקשה וכי ואין ליתן להן פירוש מרחיב החורג מלשונן. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: יש לקבל את הבקשה ולדון בה כערעור. דין הערעור להידחות, אך לא מטעמיו של ביהמ"ש המחוזי. המרחב הווירטואלי בו פועל האדם שונה מהמרחב הפיזי, אף שלשון בני אדם נוקטת לעיתים מזדמנות מינוח דומה לשני המרחבים. התאמת לשון החוק ללשון בני-אדם בהקשר הווירטואלי תלויה, ככל שאלה פרשנית, בתכליתו ובלשונו של דבר החקיקה. במקרה זה אנו נדרשים לבחון האם סעיף הפקודה המסדיר את העיון בדברי דואר של חייב, כוחו יפה גם לעיון בתיבת הדוא"ל שלו. התשובה שלילית. על-אף שיתוף השם, אין ללמוד מסעיף 58 לפקודה כיצד יש לנהוג בתיבת דוא"ל של חייב. 

הפקודה מסדירה את היכולת של כונס הנכסים לערוך חקירות לצורך בירור מצבו הכספי של החייב בשלבי ההליך. בין היתר מוסמך הכונס לדרוש מסמכים גם מצדדים שלישיים. דרישה זו ניתנת לאכיפה באמצעות ביהמ"ש. במקביל להסמכה הכללית, מתייחסת הפקודה לאופנים ספציפיים באמצעותם יכול הכונס לקבל מידע על מצבו של החייב. סעיף 58 מסדיר אף הוא את אחד האופנים בהם ניתן להשיג מידע אודות עסקי החייב. אין מדובר בניסיון להשיג מידע קיים, אלא בניסיון ליירט מכתבים שבהם מידע רלבנטי. עד שלא יאמר המחוקק את דברו, אין לנו אלא את הפקודה ובה סמכות החקירה הכללית שבסעיף 18ג והסמכות הקונקרטית להפנות דברי דואר שבסעיף 58. אין ההסדר שבסעיף 58 רלבנטי לבקשה לעיין בתיבת דוא"ל, ויש לבחון אותה בהתאם לסמכויות החקירה הכלליות של הכונס.

תיבת דואר אינה אלא תחנת מעבר לדברי הדואר הנשלחים ומתקבלים ואילו תיבת דוא"ל משמרת בקרבה את כל דברי הדואר שנכנסו אליה ושיצאו ממנה (כמעין ארכיון וירטואלי). בענייננו הגישה המבוקשת לדוא"ל של החייב היא צופה פני עבר ולא פני עתיד. לפיכך, אין רלבנטיות להוראות סעיף 58, אלא להוראות סעיף 18ג לפקודה. ההקבלה לסעיף 58 היתה במקומה לו היה מדובר בבקשה ליירוט דוא"ל נכנס עתידי. את הבקשה יש לבחון לפי סמכויות החקירה הכלליות המסורות בידי הכונס. אין אפשרות להיעתר לבקשה כפי שהוגשה לביהמ"ש המחוזי ועל כן דין הערעור להידחות. 

הסוגיה של מתן צו המורה לחברה המספקת שירותי דוא"ל לאפשר גישה או למסור העתק של הדוא"ל, מעוררת מספר שאלות שביהמ"ש המחוזי לא נדרש אליהן. על-מנת להכריע בשאלות יש לשים לב למאפיינים הייחודיים של תיבת הדוא"ל ולחשיבותה לחיי אנוש בזמן הזה. אין מדובר בארכיון מסמכים בעלמא; היא מכילה מאגר עצום של מידע רגיש השייך לבעליה. הפגיעה בפרטיות של חייב אשר הותר לכונס לעיין במכתבים שקיבל במשך שלושה חודשים, לפי סעיף 58, אינה מגיעה לאפס קצהו של היקף הפגיעה בפרטיותו של אדם שיינתן צו המאפשר גישה מלאה לכתובת הדוא"ל שלו. אמת, כאשר חייב נכנס להליך פשיטת רגל עליו לחשוף את עצמו בפני הכונס, ופרטיותו נפגעת, אולם גם במסגרת זו יש לשמור על מידתיות הפגיעה בפרטיות. גם אדם שנקלע לחובות ומצוי בפשיטת רגל, זכאי למרחב אישי מסוים שאין לאיש זולתו רשות לחדור אליו.

 מן העבר השני עומדות טענות אפשריות של הצד השלישי - חברה המספקת שירותי דוא"ל. אין מדובר בצד שלישי המחזיק מידע קונקרטי על החייב, מדובר במי שמספק שירותי אחסון למידע וירטואלי. נקודה זו מעלה קושי פרשני: האם המידע או המסמך 'מצויים ברשותו או בידיעתו' של ספק השירות? קיימים גם אינטרסים שונים של החברה העשויים להיפגע. איננו יודעים מה עמדת 012 משום שלא צורפה כמשיבה לבקשה באף אחת מהערכאות. די היה בכך לדחות את הבקשה כפי שהוגשה. לא רק זכות הפרטיות של החייב על הכף, אלא גם זכויותיו של הצד השלישי. ממילא, ביחס לבקשה כפי שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, לא ניתן לאפשר כניסה גורפת לדוא"ל של חייב משום שאין הדבר עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף. ניתן לדרוש מצד שלישי רק מידע או מסמך, ואיך לכלול בכך גישה חופשית לחשבון דוא"ל, שיאפשר לנאמן לערוך בו חיפוש ככל העולה על רוחו.