בית המשפט בהליך אזרחי אינו מוסמך לתת צו לאיכון טלפוני (החלטה, שלום ת"א, השופטת אורלי מור-אל):

העובדות: בקשת התובע למתן צו לאיכון הטלפון הנייד של הנתבע 1, על-מנת להוכיח את מעורבותו בתאונת דרכים ולהפריך את גרסתו.

נפסק: אין יסוד לבקשה. המחוקק לא ראה להקנות לבית המשפט בהליך אזרחי סמכויות חקירה ובילוש אחר צדדים להליך, בוודאי שלא במעמד צד אחד. צו לאיכון טלפון נייד של אדם כורך בחובו פגיעה לא מבוטלת בפרטיות, ועל כן קבע המחוקק כי כאשר נדרשת המשטרה במסגרת חקירה פלילית לנתונים מסוג זה, היא פונה במסגרת החקירה לביהמ"ש בבקשה ליתן צו לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת), התשס"ח-2007.

בהליך אזרחי אין מקבילה מעין זו. לביהמ"ש האזרחי אין סמכות ליתן צווים לקבלת נתוני תקשורת, וסמכותו לדון בבקשות במעמד צד אחד היא לגבי עניינים שהותוו בתקנות סדר הדין האזרחי, שעיקרם בצווים זמניים שונים. התכלית של איסוף ראיות לטובת גרסת תובע אינה אחד מהם. ביהמ"ש בהליך אזרחי אינו בבחינת רשות חוקרת ואינו אמור לסייע לתובע לאסוף את ראיותיו. ככל שסבור התובע שיש עילה לחקירה פלילית כנגד הנתבע בשים לב להתרחשותה של תאונת דרכים ונוכח הכחשתו, בידו היה לפנות למשטרה ולבקש את בירור העובדות.