(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים ג'ובראן, ברק-ארז ומזוז): הענישה בעבירות מין צריכה להיות מחמירה, בפרט כשמדובר בניצול האינטרנט למטרות הפוגעניות.

העובדות: ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי בי-ם [תפ"ח 6433-07-14], שגזר על המערער עונש של 4.5 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 10,000 ש"ח לכל מתלונן. המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות מין בשני קטינים בני 12-13, איתם יצר קשר באמצעות פייסבוק. המערער טען כי ביהמ"ש המחוזי החמיר איתו יתר על המידה.

נפסק: דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שנקבעה על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם העונש שנגזר חורג במידה רבה מרמת הענישה הנוהגת או הראויה במקרים דומים. מקרה זה אינו נמנה על מקרים אלה. גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי מבוסס ומנומק היטב ונלקחו בחשבון כל השיקולים הרלבנטיים. הענישה בעבירות מין צריכה להיות מחמירה ולבטא את הנזקים המשמעותיים הנגרמים לנפגעי עבירות אלה וכן את האינטרס הציבורי בהרתעתם של עברייני מין פוטנציאליים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף עת מדובר בניצול של רשת האינטרנט למטרות הפוגעניות, נסיבה שהוכרה כמגבירה את הצורך בענישה מחמירה.