(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת עידית איצקוביץ): כלכלה של משחק מקוון מסוים היא סוד מסחרי. ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לעבוד אצל מתחרה במשך 3 חודשים ובמהלך תקופה זו תשלם לו המבקשת פיצוי של 67,000 ש"ח לחודש. 

העובדות: בקשה לצווי מניעה ארעיים וזמניים שהגישה המבקשת כנגד עובד לשעבר שלה. המבקשת עוסקת בפיתוח ושיווק משחקים לרשתות חברתיות ופלטפורמות סלולריות. המשיב הועסק אצל המבקשת בתפקיד Director of Economy and Pricing ולטענת המבקשת נחשף לסודות מסחריים שלה. המשיב הודיע למבקשת על התפטרותו וכי לאחר סיום תקופת ההודעה המוקדמת יתחיל לעבוד בחברת דרגונפליי, שם ינהל משחקים דומים לאלה שמפתחת המבקשת. המשיב טען, בין היתר, כי המבקשת לא הוכיחה אינטרס ראוי להגנה וכי הוא מוכן להתחייב כי לא יעשה שימוש בסודות מסחריים, ככל שקיימים, במסגרת העסקתו בדרגונפליי. המשיב ציין כי כלכלת המשחק שעליה היה אחראי נבחנת על יסוד נתוניו הספציפיים של המשחק וקהל היעד שלו וכי אין כלכלת המשחק של משחק מסוים מתאימה לכלכלת המשחק של משחק אחר.

נפסק: המשיב מחזיק בידע ספציפי לגבי כלכלת המשחק של המשחק "סלוטומניה" וכן לגבי תוכניות לפיתוחו העתידי של המשחק. כלכלת המשחק אינה פורמולה אחת אלא נוסחאות שונות שבאמצעותן מופקות טבלאות ענק. טבלאות אלה אינן סוד מסחרי ולא נטען כי המשיב לקח טבלה כלשהי. הידע המאפשר למשיב להגיע לאותן טבלאות הוא הסוד, שאותו לא ניתן לגלות בנקל, והוא המשליך על המאפיינים המיוחדים של המשחק (פיצ'רים) שאותם כן ניתן לחקות. ככל שברשות המשיב ידע ספציפי לגבי כלכלת המשחק של "סלוטומניה" ותוכניות הפיתוח שלו, אכן מדובר ב"סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות. הלכה היא כי גם שימוש במידע שאינו מגיע כדי "סוד מסחרי", אך מהווה "מידע קונפידנציאלי" של המעסיק עשויה להיחשב כהפרה של חובות האמון ותום הלב.

המשיב התחייב שלא לגלות לדרגונפליי את סודות המבקשת ואין סיבה להאמין כי ההתחייבות לא קוימה. בשלב זה של הדיון לא הובאה כל הוכחה ל"גזל" של סוד מסחרי על-ידי המשיב. המשיב פעל בתום לב כשהודיע למעסיקו על כוונתו להתפטר על-מנת למצוא אופק חדש ולהתקדם והוא סירב באופן לגיטימי להצעות המבקשת. הוא לא הסתיר את כוונתו לעבור לעבוד אצל המתחרה, נתן הודעה מוקדמת כנדרש בחוק והשלים את החפיפה שנדרשה ממנו. אין בנסיבות אלה אלמנט של חוסר תום לב של העובד או הפרת חובת האמון כלפי המעסיק לשעבר.

עם זאת, ספק אם ניתן יהיה לבצע את ההפרדה ולשמור על הידע הספציפי שנרכש לגבי כלכלת המשחק של סלוטומניה, כמו גם תוכניותיה העתידיות של המבקשת, עת המשיב יתחיל לעבוד בדרגונפליי. זאת, לנוכח הדמיון הקיים בין המשחקים של שתי החברות. התפקיד שימלא המשיב בדרגונפליי הוא רחב מזה שביצע אצל המבקשת (מנהל המשחק לעומת האחראי על כלכלת המשחק). עם זאת, כיוון שהתפקיד רחב יותר, הוא כולל ללא ספק את כלכלת המשחק, שהוא המאפיין הסודי המשליך על המאפיינים הייחודיים של המשחק (הפיצ'רים).

ההסכם בין הצדדים כלל התחייבות של המשיב שלא לעבוד בחברה המתחרה במבקשת למשך תקופה של 6 חודשים מסיום העסקתו. המשיב התקדם בתפקיד, רכש כישורים מיוחדים תוך פיתוח יכולותיו האישיות. המבקשת לא הוכיחה שנתנה למשיב כל "הכשרה מיוחדת" המצדיקה את הגבלת חופש העיסוק שלו. המבקשת לא הוכיחה כי נתנה למשיב "תמורה מיוחדת" כפיצוי על הגבלת עיסוקו. אולם, במסגרת ההליכים, הציעה המבקשת לפצות את המשיב בגין ההגבלה בעיסוקו בתקופת הצינון, כך שיקבל פיצוי בגובה השכר שהוא עתיד לקבל בדרגונפליי (כ-67,000 ש"ח בחודש).

בבחינת מאזן הנוחות, ההצהרות לגבי הנזק שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה מעבודת המשיב אצל המתחרה, שתקבל את הסודות ואת הידע הקונפידנציאלי שרכש במסגרת העבודה, לא נסתרו על-ידי המשיב. מנגד, המשיב טען כי ייגרם נזק לקריירה שלו אם לא יתחיל לעבוד באופן מיידי אצל דרגונפליי. הנזק שעלול להיגרם למבקשת אם המשיב יתחיל לעבוד באופן מיידי אצל דרגונפליי חמור מזה שייגרם למשיב אם לא יעבוד תקופה מסוימת (קצרה מ-6 חודשים), אך יקבל מהמבקשת פיצוי בגובה השכר שהיה מקבל אילו עבד אצל המעסיקה החדשה.

בהתחשב ב"התיישנות המידע" בתחום המדובר, אל מול זכות המשיב לעבוד כחלק מחופש העיסוק שלו וכנגזרת מכבוד האדם, הרי תקופה של שלושה חודשים היא תקופה סבירה. הבקשה התקבלה חלקית: ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לעבוד אצל דרגונפליי במשך 3 חודשים ובמהלך תקופה זו תשלם לו המבקשת פיצוי בסך 67,000 ש"ח לחודש. 

עדכון: ביום 2.4.2017 דחה בית הדין הארצי לעבודה (השופטת לאה גליקסמן) שתי בקשות רשות ערעור על ההחלטה לעיל (האחת של העובד והאחת של פלייטיקה). נפסק כי ההחלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך, וכי ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של ביה"ד האזורי בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה. מקרה זה אינו מצדיק חריגה מהכלל [בר"ע 50267-03-17 גמר נ' פלייטיקה בע"מ].