(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט יצחק כהן): ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה [ת"א 7783-02-15], שדחה תביעת לשון הרע שהגיש המערער שעניינה בתגובית (טוקבק) שפרסם המשיב בפייסבוק. המשיב פרסם את התגובית הפוגענית אודות המערער במהלך מבצע "צוק איתן", בדף ששמו "חרם על חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10". דף זה שיתף פרסום ובו צילום מאמר של העיתונאי גדעון לוי, אשר הוביל לדיון ער על-ידי מספר גדול של משתתפים.

ביהמ"ש קמא קבע, בין היתר, כי מדובר בימי מלחמה ואמירה כי המערער הוא "זבל יהודי" המאחל מוות לחיילי צה"ל, היא אמירה שעלולה לפגוע בשמו הטוב של המערער. עם זאת, ביהמ"ש קמא סבר כי מדובר בפרסום חולף שנבלע בהמון ובמקרה זה חלה הגנת "זוטי דברים" על הפרסום. נקבע כי אין מדובר בפוסט או מאמר, כי אם בתגובית בדף שעורר עניין ציבורי אשר נכתבה בלהט הויכוח. תגוביות אלה מופיעות לתקופה מוגבלת ולאחר מכן נעלמות ויש צורך לעיין ב"תגובות קודמות" לשם איתורן. ספק רב אם מי שקורא תגוביות אלה מאמין לתוכנן. מכאן הערעור. נפסק - 

אין מחלוקת כי פרסום התגובית הוא "פרסום" באחת הדרכים שחוק איסור לשון הרע חל עליהן. קשה להשלים עם הדברים שנכתבו בסיפא לתגובית. עצם כינויו של אדם כ"זבל" מעיד על כך שהמפרסם התכוון להשפיל את הנפגע, להעליבו ולבזותו. לא ברור מהיכן שאב המשיב את העובדה כי המערער איחל מוות לחיילי צה"ל. אמירה כזו היא פוגענית ומסמנת את נשוא הפרסום כבוגד. בעת מבצע צבאי, פגיעה זו קשה שבעתיים. התבטאויות המשיב חרגו באופן בוטה וגס מעבר לכל גבול מותר. אין מדובר בהבעת דעה או במחלוקת אידיאולוגית שניתן לפרוש עליה את ההגנות הקבועות בחוק. דברי המשיב הם דברי בלע של ממש, שכוונת פגיעה בצדן. אמרותיו הפוגעניות של המשיב במערער אינן פגיעה של מה בכך, במיוחד לאור העובדה כי המערער כלל לא לקח חלק בדיון.

מצד אחד, מרחבי הרשת הם המאפשרים לכל אדם המצוי ליד מחשב להביע בקלות רבה את דעותיו. ואולם, אותה קלות ממש, היא שאפשרה למשיב לגרור את המערער לוויכוח, שהוא כלל לא היה צד לו, לייחס לו דעות שאינן דעותיו, לקללו, להסית נגדו ולקרוא לאנשים לבוא למקום עבודתו. מי שמבקש ליהנות מאביב חופש הביטוי, ידע, כי לצד הקלות בה הוא יכול לפרסם את דעותיו והגיגיו, עליו להקפיד ולשמור על הגבולות המותרים. הפרסום ברשת האינטרנט אינו חולף יותר או חולף פחות מכל פרסום אחר. אין אפשרות אמיתית לדעת עד כמה "קולות ההמון" הבליעו את הפרסום. הערעור התקבל. המשיב יפצה את המערער ב-10,000 ש"ח ובהוצאות בשתי הערכאות בסך 19,400 ש"ח.

עדכון: ביום 18.5.2017 בית המשפט העליון (השופט יצחק עמית) דחה בקשת רשות ערעור של המשיב (המשיב בערעור בביהמ"ש המחוזי) על פסק-הדין לעיל, לאחר שקבע כי מדובר ברשות ערעור ב"גלגול שלישי", שאינה מעמידה עילה לקיומו של ערעור שני [רע"א 3086/17 בוהדנה נ' מרקוס].