(פסק-דין, שלום ת"א, השופט רונן אילן): תביעה לפיצוי ומתן חשבונות בגין הפרה נטענת של זכויות יוצרים. התובעת מפיקה ומשדרת שידורי ספורט בערוצים ייעודיים, כנגד תשלום דמי מנוי. הצפייה בשידורים מחייבת התקנת ממיר הכולל כרטיס חכם המאפשר פענוח וצפייה בערוצים. התובעת טענה כי הנתבע פעל לשיווק והתקנת ממירים שיתופיים המאפשרים, כנגד תשלום, צפייה בשידורי ערוצי הספורט שלה ללא אישורה, תוך פגיעה בזכויות היוצרים שלה והתעשרות על חשבונה. הנתבע הודה בניסיון להתקין ממיר שיתופי שיאפשר צפייה בשידורי התובעת, אך טען כי אין בכך כדי לפגוע בזכויותיה. נפסק - 

אין מחלוקת על זכויות היוצרים של התובעת בנוגע לשידור הערוצים שהיא מפעילה. עובדה זו כבר נידונה והוכרעה בפסקי דין לרוב. אף הנתבע אינו כופר בכך. זכות היוצרים של התובעת מקנה לה בלעדיות בזכות להעמדת השידורים לרשות הציבור (סעיפים 11 ו-15 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2017). הנגשתה של יצירה מוגנת לציבור מהווה הפרה של זכות יוצרים ביצירה. אין רלבנטיות לשאלה אם הציבור גם מממש אפשרות זו אם לאו. אם צפה ביצירה המוגנת אם לאו. די בקיומה של האפשרות לראות את אותה יצירה מוגנת כדי לקיים את היסוד של פגיעה בזכות היוצרים. 

התובעת טענה כי מכירת "ממיר שיתופי" וחבילות תוכן המאפשרות צפייה בשידוריה מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלה. הנתבע כפר בכך וטען כי מכירת מכשיר המאפשר עקיפת אמצעי הגנה טכנולוגי אינה מהווה הפרת זכויות יוצרים, תוך שהוא מסתמך על פסיקת העליון בעניין טלראן [ע"א 5097/11]. שידורי הטלוויזיה של התובעות משודרים כשהם מקודדים. הצפייה בהם מחייבת שימוש בממיר הכולל כרטיס חכם המפענח את התכנים המקודדים ומאפשר צפייה בהם. הממיר השיתופי, כפי שהוצג, הוא מכשיר דומה למכשירים שמשווקות חברות הכבלים והלוויין ובמקורו נועד לאפשר למשתמשים בו שיתוף בקבצי וידאו. הוא מאפשר צפייה בשידורים שאינם מוצפנים, אך גם "עקיפה" של אמצעי ההגנה של שידורים מוצפנים. כפי שנקבע בפסיקה, מכירת אמצעי עקיפה כשלעצמה, אינה מהווה הפרה של זכויות יוצרים. 

אך טענות התובעת אינן מתבססות על עצם מכירת הממיר או התקנתו. טענותיה מתייחסות לפעולה הנלווית לכך - התאמתו הספציפית של הממיר לצפייה בשידורי התובעת. התובעת טענה כי קיים פלוני המפיץ את שידורי התובעת לציבור באופן פיראטי. פגיעה בזכות יוצרים יכולה להיגרם גם בהפרה תורמת, שהוא מצב בו גם מי שאינו מפר באופן ישיר זכות יוצרים נמצא אחראי לה, על רקע התנהגותו ומעורבותו בנסיבות המקרה [ע"א 5977/07 - עניין האוניברסיטה העברית]. החוקר מטעם התובעת טען כי הנתבע לא הסתפק בהצעה להתקין ממיר שיתופי, אלא הוסיף והציע למכור לו, כנגד "דמי מנוי", גם את האפשרות לצפות בשידורים מוצפנים שונים, בהם ערוצי הספורט של התובעת. הנתבע הודה בטענה זו במהלך חקירתו. 

עדותו של הנתבע מבססת את טענת התובעת וממנה עולה כי פלוני מפר את זכות היוצרים של התובעת ומעמיד לרשות הציבור את האפשרות לצפות בשידורים המוצפנים המשודרים מטעמה. הנתבע, כמי שעוסק בהתקנת ממירים, היה מודע לכך שהוא נותן יד להפצת שידורים הפוגעים בזכויות יוצרים. בלא תרומתו של אדם בעל כישורים והבנה בהתקנת ממיר שיתופי, לא יכול היה אותו פלוני, "הפיראט", להוציא לפועל את תוכניתו. בכך האבחנה הברורה בין מצב עובדות זה לעניין שתואר בפס"ד טלראן. אין עסקינן רק בשיווק מכשיר העוקף אמצעי הגנה, אלא בשיתוף פעולה עם אדם שבמודע ובכוונה מתיימר להנגיש לציבור שידורים שזכות היוצרים בהם נתונה בלעדית לתובעת. יש לקבוע כי התקנת ממיר שיתופי הכולל חבילת תוכן המאפשרת צפייה בשידורים המוצפנים של התובעת - מהווה הפרת זכות יוצרים של התובעת.

עם זאת, לא ניתן לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בפיצוי, שכן התברר כי הנתבע לא סיפק בפועל כל שירות לחוקר מטעם התובעת. הנתבע אכן הגיע לדירה וביקש להתקין ממיר שיתופי, אך נכשל למרות מאמציו, כשהוא נוטל את הממיר איתו ולא גובה כל תשלום. לא נגרמה כלל פגיעה בזכויות התובעת בפועל ולא התעשרות. בהתאם לסעיף 56 לחוק עומדת לתובעת הזכות לפיצוי במצבים הופרה זכות היוצרים שלה. לא במצבים בהם לא הופרה כל זכות, גם אם היתה כוונה שכזו מלכתחילה. התובעת לא הציגה ולו מקרה בודד בו התקין הנתבע ממיר שיתופי או מכר חבילת תוכן לצפייה אסורה בשידוריה. התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 12,000 ש"ח.