(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים חיות, פוגלמן וזילברטל): אין בצפיית בא-כוח המערער בפסק הדין במערכת "נט המשפט" כדי להתחיל את מרוץ הימים להגשת הליך ערעור.

העובדות: במסגרת ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, שעניינו אכיפת פסקי-חוץ שניתנו ברוסיה, נדרש תחילה ביהמ"ש העליון לטענת המשיב כי יש לדחות את הערעור בשל איחור בהגשתו. המשיב טען כי יש למנות את התקופה להגשת הערעור מהמועד בו נצפה פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי על-ידי ב"כ המערער, באמצעות מערכת "נט המשפט". לחילופין, טען המשיב כי יש להחיל בעניין זה את כלל הידיעה ולא את כלל ההמצאה.

נפסק: תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי מתנה את תחילת מניין הימים להגשת ערעור בהמצאת ההחלטה עליה משיגים לבעל הדין. תקנה 497ג(ג1) קובעת את התנאים על-מנת לראות בצפייה של בעל דין בהחלטה במערכת ממוכנת כהמצאה כדין של אותה החלטה. המשיב לא טען כי תנאים אלה התקיימו ומשכך לא ניתן לקבוע כי צפייתו של ב"כ המערער במערכת מהווה המצאה כדין המתניעה את מרוץ הימים. כך אף נקבע לא אחת על-ידי רשמי ביהמ"ש העליון [עניין לנגוצקי - ע"א 3693/15; עניין לוי - ע"א 9191/16]. 

אמנם הוכרה בפסיקה האפשרות להעדיף, בנסיבות מסוימות, את מועד הידיעה של בעל דין על ההחלטה על פני המצאת ההחלטה (נסיבות אלה עשויות להתגבש גם מקום בו הידיעה על ההחלטה היא תולדה של צפייה יזומה בהחלטה במערכת ממוכנת), אך הובהר כי הכלל הרגיל הוא "כלל ההמצאה" וכי "כלל הידיעה" הוא החריג שיופעל לרוב בשל חוסר תום-לב דיוני שנפל בהתנהלות בעל הדין המערער. במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות להחיל את כלל הידיעה. יודגש כי פער הזמנים מהמועד בו צפה ב"כ המערער בפסק הדין במערכת ובין המועד בו הומצא לו פסק הדין הוא קטן באופן יחסי. מכל מקום ראוי היה כי טענה זו תועלה על-ידי המשיב בהזדמנות הראשונה ולא במסגרת סיכומיו. הטענה נדחתה.