(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת דורית קוברסקי): התובע, עו"ד במקצועו, מייצג מאות בעלי זכויות ב"גוש הגדול" בת"א. בין היתר, ייצג התובע את בעלי הזכויות בבניין מסוים בגוש הגדול, ביחס לפרויקט בניה רחב היקף. לצורך ניהול הפרויקט חתמו בעלי הזכויות בבניין על הסכם שיתוף ומונתה נציגות מטעמם, אשר עבדה באופן שוטף עם התובע ומשרדו. הנתבע הוא בעלה של עו"ד ברעם, בעלת זכויות באותו בניין. עניינה של התביעה בהודעות דוא"ל ששלח הנתבע לחלק מחברי הנציגות, בהתייחס לחשבון הפרוייקט. התובע, שקיבל העתק מהודעות הדוא"ל, טען כי ההודעות מהווה פגיעה בשמו הטוב. מנגד, הנתבע טען כי הדברים האמורים בהודעות הן אמת לאמיתה. נפסק -

אין חולק כי המיילים הועברו לחברי הנציגות ואף הנתבע מסכים כי ייחס לתובע אמירות קשות. דברי הנתבע במיילים, המייחסים לתובע, עו"ד ותיק במקצועו, גניבה, מהווים לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. הנתבע השתלח בתובע והציג את דבריו כעובדה מוגמרת, תוך פגיעה בשמו הטוב ועיסוקו כעו"ד, ללא כל בסיס עובדתי מינימלי. בדברי הנתבע יש כדי לבזות את התובע ולפגוע בעיסוקו כעו"ד, בפרט בכל הקשור ליחסים שנרקמו בינו לבין הנציגות, ובינו לבין כלל הרוכשים בפרויקט.

יש לדחות את הגנת "אמת דיברתי" שהעלה הנתבע. נדחתה גם הגנת תום הלב לה טען הנתבע. מיד עם פנייתו הראשונה של הנתבע לחברי הנציגות, השיב לו התובע באופן מפורט ואף צירף אסמכתאות אשר היה בהם כדי לשלוח לחלוטין את טענות התובע כלפיו. הנתבע לא הסתפק בכך והמשיך להכפיש את התובע במייל נוסף. בקביעת גובה הפיצוי יש להתחשב מחד בחומרת הדברים, כוונתו הממשית של הנתבע ללא שום סיבה לפגוע בתובע גם לאחר הסברים שזה האחרון נתן לו, והעובדה שהפרסום פגע ביושרו ומקצועו של התובע. מאידך, בנסיבות דנן לא ניתן להגדיר את הפרסום כפומבי נוכח החשיפה למספר מצומצם יחסית של אנשים וסברת ביהמ"ש שפרסום נקודתי זה לא פגע במעמדו ומקצועו של התובע. הנתבע ישלם לתובע 35,000 ש"ח והוצאות בסך 6,000 ש"ח.