(פסק-דין, מחוזי נצרת, השופט ד"ר אברהם אברהם): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בצפת [ת"א 41040-10-14], שקבע כי על המבקשים לפצות את התובע (שוטר במשטרת ישראל) ביחס לפרסומים שביצעו כלפיו בפייסבוק, המהווים לשון הרע. נפסק - טענתם המרכזית של המערערים מכוונת לקביעת ממצאים שבעובדה שקבע ביהמ"ש קמא. הם מלינים על כך שביהמ"ש קמא קיבל את גרסת השוטרים ודחה את גרסתם. הלכה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת ממצאים שבעובדה שיצאו מלפני הערכאה המבררת, למעט מקרים היוצאים מגדר הרגיל. המקרה דנן אינו נמנה על מקרים נדירים אלה. המערערים ביקשו להטיל את כל יהבם על הדיסק הכולל את צילומי מצלמת האבטחה, המתעד את האירוע. אין בסרטונים שבדיסק כדי לסייע למערערים, אלא הם תומכים בגרסת המשיב. ביהמ"ש אינו יכול לקבוע, לאור צפייה בסרטונים, כי השוטרים הפעילו כוח בלתי סביר, לא כל שכן אין לומר על התנהגותם כי היא בריונית, ברוטלית ועוד כיו"ב ביטויים בהם השתמשו המערערים בפרסומיהם. יש לתמוה על טענת המערערים לפיה דברי הפרסום אינם מהווים לשון הרע. די בעיון קל בהם על-מנת לומר כי הם דברי בלע מכפישים, מעליבים, מבזים ועוד. בפרסומיהם הוציאו המערערים את דיבתו של המשיב ולא עומדת להם איזו מבין הגנות החוק. מתוך ציון שמם של השוטרים בפרסומים, בהתרסה ובמפגיע, עולה בבירור רצונם של המערערים לבייש את השוטרים (shaming), על-מנת לפגוע בהם ובעבודתם כשוטרים, תוך קריאה של המערערים "לשתף", על-מנת שימשיכו קוראי דברי השטנה לפרסם את הדברים וההזמנה גם נענתה על-ידי הקוראים. המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.