(החלטה, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר): בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר התייצבות. מדובר בתביעה לתשלום פיצוי בסך 1,000 ש"ח לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה מסרון בניגוד לחוק. הנתבעת, בכתב הגנתה, טענה כי הנתבעת לא היא ששלחה את דבר הפרסומת וכי כל מקום כי התובעת הסכימה כי הנתבעת תשלח לה דברי פרסומת. התובעת, או ב"כ, לא התייצבו לדיון שנקבע ולפיכך הורה ביהמ"ש על דחיית התביעה וחייב את התובעת בהוצאות בסך 4,000 ש"ח. מכאן הבקשה. נפסק - אין מחלוקת כי התובעת ובאת כוחה זומנו כדין לדיון ולא התייצבו, כך שאין טענה שיש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, אלא שביטולו נתון לשיקול דעת ביהמ"ש. התובעת טענה כי אי-ההתייצבות לא נבעה מזלזול, אלא עקב שגגה בתום לב של ב"כ התובעת. לא הבקשה ולא התשובה לתגובה נתמכו בתצהיר, לא של המבקשת ולא של באת כוחה. מדובר בעניין מהותי ולא בדבר של מה בכך. גם בהיבט של סיכויי התביעה לא עלה בידי התובעת לשכנע כי סיכויי תביעתה מצדיקים את ביטולו של פסה"ד. בקשת התובעת כללה התייחסות דלה ביותר לסיכויי תביעתה וכך גם בתשובתה לתגובה. בכתב הגנתה פרסה הנתבעת יריעת הגנה רחבה ולא הסתפקה בטענה כי דבר הדואר לא נשלח מטעמה, אלא טרחה והביאה ראיות לכך שהכתובת אליו מפנה דבר הדואר והן אתר האינטרנט אליו מפנה דבר הפרסומת, אינם בבעלותה ואינם קשורים אליה. התובעת לא התמודדה עם טענות אלה ולו בדוחק. אין די בהפניית התובעת, על דרך הסתם, להגדרת "מפרסם" בחוק, שכן על התובעת עדיין להוכיח כי הנתבעת היא ששיגרה את דבר הפרסומת, ואף עשתה כן ביודעין. יש להוסיף עוד כי מדובר בתביעה על 1,000 ש"ח שבניהולה כבר הושקעו משאבים רבים, הן מצד הצדדים והן מצד ביהמ"ש, ונגזל זמן שיפוטי יקר. התביעה לא הוגשה כתביעה קטנה ואילצה את הנתבעת להתגונן, לשכור את שירותיו של עו"ד ולהוציא הוצאות להגנתה. סכומה של התביעה, בראי סיכוייה, אינו מצדיק השקעת תשומות ומשאבים נוספים. הבקשה נדחתה.