(החלטה, מחוזי חיפה, השופטת בטינה טאובר): בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה [ת"ק 8130-06-16], שדחה את תביעת המבקש לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בגין הודעות דוא"ל ששלחה אליו האוניברסיטה הפתוחה. נפסק - דין הבקשה להידחות. אמות המידה למתן רשות ערעור על פסק דין של ביהמ"ש לתביעות קטנות הן מחמירות במיוחד. עניינו של המבקש אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים שמצדיקים התערבות. בשנים האחרונות הוגשו לא מעט תביעות מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת, על רקע התפשטות תופעת הספאם שהפכה למטרד ציבורי רחב היקף. עם זאת, פעמים רבות מוגשות תביעות סרק שאין ביסודן כל תשתית המצדיקה פיצוי מכוח החוק. ביהמ"ש קמא עיין בהודעות ששלחה המשיבה לכתובת הדוא"ל של המבקש, וקבע כעניין שבעובדה כי הודעות אלה אינן עונות להגדרת "דבר פרסומת". ואכן, עיון בהודעות מלמד כי, בניגוד לטענת המבקש, הן לא נשלחו במטרה לעודד רכישת מוצר או שירות, אלא שרובן המכריע נשלחו במטרה ליידע את המבקש כבוגר המשיבה אודות קיומם של כנסים, אירועים ומפגשים של מועדון היזמות. לביהמ"ש קמא הוגש מסמך הסכמה, לפיו הסכים המבקש בצורה גורפת כי המשיבה תשתמש בכתובת הדוא"ל שנמסרה על-ידי המבקש בעת רישומו ללימודים, לרבות לצורך משלוח הודעות. לא ניתן לחלוק כי המבקש שלח הודעות הסרה למשיבה, אולם לא נקט בדרך שציינה המשיבה וראוי היה כי המבקש ינקוט לצורך הסרתו בדרך שציינה המשיבה. עיקר טענותיו של המבקש מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא, בהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. מלשון סעיף 30א(י) לחוק עולה כי המחוקק הותיר בידי ביהמ"ש את שיקול הדעת אם לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, עת השתמש במילה "רשאי". במקרים המתאימים רשאי ביהמ"ש שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה כי אין הצדקה לכך. במקרה הנדון, נוכח תפקידה של המשיבה כמוסד אקדמי מוכר הפועל כמלכ"ר, וכאשר עולה כי כל מטרת משלוח ההודעות היא שמירה על קשר עם הסטודנטים והבוגרים, טוב עשה ביהמ"ש קמא עת דחה את התביעה. המבקש ישלם למשיבה את תוצאות ההליך בסך 2,000 ש"ח.