(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט צבי זילברטל): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"א 51326-10-15], שקיבל את ערעור המשיב על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 42314-02-11], אשר דחה את תביעת המשיב נגד המבקשים לפי חוק איסור לשון הרע, ביחס לכתבה אודותיו שהתפרסמה באתר Infodent. נפסק - דין הבקשה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים המעוררים שאלה משפטית שטרם ניתנה עליה הדעת. המבקשים טוענים שעניינם מעלה את השאלה העקרונית בדבר החלת סעיף 11 לחוק על מפעילי אתרי אינטרנט. אמנם, העידן האינטרנטי מחייב בחינת סוגיות חדשות בדיני לשון הרע, בעיקר כאלה הנוגעות לקביעת היקף האחריות המוטלת על מפעילי אתרי אינטרנט בגין פרסום דברי לשון הרע באתר על-ידי צד שלישי. שאלות אלה מעסיקות עתה את הערכאות הדיוניות, ואכן הן ראויות לדיון בבית משפט זה במקרה המתאים. אולם, נוכח העובדות הקונקרטיות של מקרה זה, ובראשן מידת השליטה שנקבע כי היתה בידי המבקשים בקשר עם הפרסום, נסיבות המקרה אינן מועילות לדיון בסוגיה זו על היבטיה העקרוניים ולא יהיה בבירור הסוגיות העקרוניות והכרעה בהן בגדר עניינם של המבקשים, כדי להוליד תוצאה אופרטיבית שונה מזו שנקבעה בביהמ"ש המחוזי. המחוזי קבע ממצאים עובדתיים לפיהם המבקשים שלטו בהליכי הסינון והבקרה של תכנים שהיו עתידים להתפרסם באתר. נוכח קביעות אלה (ומבלי להידרש לאמות המידה להטלת אחריות לפי סעיף 11 לחוק), לכאורה ניתן היה לייחס אחריות למבקשים בגין הפרסום בהיותם מסייעים לכותב הרשימה בביצוע העוולה, וזאת בהסתמך על הדין הקיים המעוגן בהוראות סעיף 12 לפקודת הנזיקין, המוחל עוולת לשון הרע מכוח סעיף 7 לחוק. זאת, במובחן ממצבים בהם לא קיימת בקרה מקדמית על תכנים המועלים לאתרים, דוגמת פרסום תגוביות ("טוקבקים") או פוסטים בפורומים למיניהם, וכאשר הפרסומים כלל לא עוברים בחינה וסינון בידי המפעילים או האחראים בטרם העלאתם לאתר. אין מקום לדון בהשגות המבקשים על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי ב"גלגול שלישי".