(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת צילה צפת): בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי סלקום הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, הן בכך שהיא שולחת דברי פרסומת ללא הסכמה והן בכך שעל-מנת למסור הודעת סירוב היא מאלצת את המנויים להתקשר למענה טלפוני (ובעת ההמתנה למענה היא כופה על המתקשר להאזין לדברי פרסומת נוספים). נפסק - 

• העילה הראשונה של בקשת האישור נוגעת לחברי תת-הקבוצה הראשונה ועניינה הפרת סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת. המבקשים טענו, בין היתר, כי חברי תת-הקבוצה הראשונה לא נתנו את הסכמתם המפורשת לקבלת דברי פרסומת בהודעת מסר קצר. סלקום טענה כי היא פועלת בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת, המאפשר משלוח במנגנון Opt-Out, בהתקיים שלושת תנאי הסעיף.
• הוראת סעיף 30א(ג) פותחת פתח להיתר למשלוח דבר פרסום, וזאת אף אם לא התקבלה הסכמה מפורשת של הנמען. יחד עם זאת, רק עמידה בכל התנאים המופיעים בסעיף (תנאים מצטברים) תאפשר את משלוח דבר הפרסומת מבלי שהדבר יהווה הפרה של סעיף 30א(ב) לחוק. מדובר בחריג לכלל שנועד למקרה בו קיים קשר קודם בין הנמען למפרסם ובענייננו אכן קיים קשר קודם בין המבקשים לסלקום.
• ואלו התנאים המצטברים בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת: (1) מסירת פרטים במהלך רכישת מוצר או שירות, והמפרסם הודיע כי הפרטים שנמסרו ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו; (2) המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת, והנמען לא עשה כן; (3) דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמור בתנאי הראשון. בענייננו מתקיימים שלושת התנאים ויש לקבוע כי דברי הפרסומת ששלחה סלקום למבקשים נכנסים בגדר החריג הקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק. משמעות הדבר היא כי לא ניתן לראות בעילה של הפרת סעיף 30א(ב) לחוק התקשרות ככזו המקימה זכות תביעה ייצוגית כנגד סלקום.
• התנאי הראשון: סלקום הודיעה כי היא מודיעה כדין למנוייה על כך שהיא רשאית לשלוח דברי פרסומת וכי כל מנוי רשאי להודיע כי הוא מסרב לכך. אמנם צורפו הסכמים שאינם חתומים, אך המבקשים לא הכחישו כי חתמו על הסכם ההתקשרות עם סלקום; התנאי השני: סלקום נתנה למבקשים הזדמנות להודיע כי הם מסרבים לקבל את דבר הפרסומת; התנאי השלישי: יש לקבל את עמדת סלקום לעניין זה. מי שרכש שירותים סלולריים מהחברה עשוי להתעניין במכשירים סלולריים או באפליקציות שונות. מדובר במוצרים או שירותים "דומים". דרישת המבקשים כי דברי הפרסומת יכללו פרסומות לשירותים סלולריים בלבד, תרוקן מתוכן את דרישת החוק.
• עילת התביעה השנייה היא הפרת סעיפים 30א(ד)-(ה) לחוק התקשורת, כאשר המבקשים טענו כי סלקום שלחה להם דברי פרסומת ב-SMS באופן שאינו מאפשר את הסרתם ב-SMS, אלא באופן מכביד ומייגע. סלקום טענה, מנגד, כי במקרה של הודעות SMS חל הסדר שונה וספציפי (סעיף 30א(ה)(2) לחוק) ולפיו יש לציין בהודעה רק את שמו של המפרסם ואת דרכי יצירת הקשר איתו ולפיכך דרך ההסרה בה נקטה היתה כדין.
• אכן, החוק מתייחס באופן שונה להודעת מסר קצר בכל הקשור לצורה ולנוסח השיגור הנדרש. יחד עם זאת, על הפרוצדורה למשלוח הודעת סירוב, שלא באותו האמצעי שבו נשלח דבר הפרסומת, להיות נוחה ופשוטה, כאמור בסעיף 30א(ה)(ג)(1) לחוק. במקרה זה, הפרוצדורה למשלוח הודעת סירוב בה נקטה סלקום - חיוג למספר טלפון - לא היתה "פשוטה וסבירה בנסיבות העניין", אלא מכבידה ואפילו בבחינת לעג לרש. המבקשים נאלצו להמתין דקות ארוכות על הקו כדי למסור את הודעת הסירוב ומשך כל זמן ההמתנה נאלצו להאזין לפרסומות שונות של סלקום מבלי שרצו בכך. לפיכך, סלקום לא עמדה בהוראות הדין ביחס להסרה מרשימת התפוצה.
•  המבקשים עמדו בנטל ההוכחה הן לעניין נזק ממוני והן לעניין נזק בלתי ממוני ומתקיימים אף התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. הקבוצה היא "קבוצת מנויי המשיבה שהתקשרו למענה הקולי של המשיבה (795*) במטרה להסיר עצמם מרשימת התפוצה של דברי הפרסומת שהמשיבה שולחת ב-SMS". המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך 30,000 ש"ח.