(פסק-דין, תביעות קטנות קריות, השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים): התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת שלחה לו 25 הודעות דוא"ל פרסומיות, ללא הסכמתו ובניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי לא שיגרה את ההודעות אליהן הפנה התובע. עוד טענה הנתבעת כי מי שערך את התביעה הוא רו"ח מאירי, תובע סדרתי בתחום וכן כי התביעה הוגשה באיחור ניכר של שנתיים. נפסק - לתביעתו צירף התובע 25 דברי דוא"ל שנשלחו לכתובת הדוא"ל המפורטת בתביעה. ליד הכתובת לא מופיע שם והתובע לא צירף מסמך ממנו ניתן ללמוד כי מדובר בכתובת המשויכת אליו. עיון בהודעות מעלה כי מדובר בהצעות שונות לרכישת רכבים, העונות להגדרת "דבר פרסומת". הנתבעת טענה כי אין בידה לבדוק את טענות התובע באשר לאי-הסמכתו למשלוח, מאחר וחברת הפרסום שפעלה מטעמה במועד הרלבנטי חדלה מלהתקיים. יש לקבל את גרסת הנתבעת, שהיא מהימנה וסבירה, כי השיהוי הרב בהגשת התביעה, בחלוף יותר משנתיים ממועד הפרסום, והעובדה כי החברה עמה התקשרה הנתבעת חדלה מפעילות ואין דרך לקבל ממנה מידע אודות המקרה, פגעו בנתבעת. בנסיבות העניין נגרם לנתבעת נזק ראייתי בשל חלוף הזמן ועלה אין בידה לספק מידע מתאים לביהמ"ש. אין מדובר בפרסומת פוגענית. בכל אחת מההודעות ישנה אפשרות קלה ופשוטה ליישום ביחס לבקשה להסרה מרשימת התפוצה. התובע טען כי פנה לנתבעת על-מנת שתפסיק להעביר לו דברי פרסומת וכי פניותיו לא צלחו, אך לא צירף כל מסמך המעיד על כך. התובע לא סיפק הסבר מדוע לא לחץ על הקישור להסרה במייל הפרסומי וכן מדוע המתין 6 חודשים לקבל 25 הודעות ולאחר מכן שנתיים נוספות עד להגשת התביעה. גרסתו המתחמקת של התובע, אשר תחילה הכחיש כל קשר לרו"ח מאירי ולאחר מכן אישר כי האחרון כתב עבור את כתב התביעה, מעידה על חוסר תום ליבו של התובע. לצד עדותו רצופת הסתירות, העובדה כי התובע המתין למעלה משנתיים מלמדת כי הפרסומת, ככל שנתקבלה אצלו, היתה זניחה וחסרת משמעות בעיניו ולא גרמה לו את הנזקים שהחוק ביקש למנוע. התובע לא הוכיח כי כתובת הדוא"ל שייכת לו ולא כי פנה לנתבעת וביקש כי הפרסום יופסק ופנייתו לא טופלה. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.