(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת דניה קרת-מאיר): בקשת הנתבעת 4 לסילוק התביעה על הסף או לעיכוב הליכים בה. עיקר התובענה הוא בטענת התובע (המשיב 1) כי על הנתבעים לשלם לו סך של 1,000,000 ש"ח בגין הפרות שנטען כי בוצעו כלפיו הנוגעות לחשבון מסחר על-שם התובע אצל המבקשת. המבקשת היא חברה שמושבה באנגליה, המהווה פלטפורמה מקוונת למסחר במוצרים פיננסיים שונים. המבקשת טענה כי קיימת תניית שיפוט זר ייחודית (ביהמ"ש המוסמך באנגליה) ותניית ברירת דין (הדין האנגלי) בהסכם שבינה לבין משתמשיה. נטען כי התובע אישר את תנאי התובעת כאשר השלים את מילויו של טופס מקוון סטנדרטי באתר החברה. התובע טען, בין היתר, כי מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד ועל כן בטלה מכוח חוק החוזים האחידים. בנוסף, התובע טען כי המבקשת לא הוכיחה כי הוא שמילא את טופס ההצטרפות המקוון ואישר את תנאי ההסכם הכולל את תניית השיפוט וכן העלה טענות נוספות ביחס לתוקף ההסכם. נפסק -

• יש לדחות את הבקשה ולקבוע כי לביהמ"ש הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה.
• קיומה של תניית שיפוט זר ייחודית - אין חולק כי בהסכם ההצטרפות קיימת תניית שיפוט זר מפורשת, חד משמעית ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות שיפוט בלעדית וייחודית לבתי המשפט באנגליה. העובדה כי תניית השיפוט היא ייחודית איננה שוללת את סמכות ביהמ"ש המקומי לדון בתובענה. השאלה היא לא אם ביהמ"ש מוסמך לדון בתביעה, אלא האם רשאי בעל דין להשתחרר מהוראות ההסכם בו נקשר. על התובע להראות סיבות טובות ומיוחדות המצדיקות את אי-קיומה של תניית השיפוט והשתחררות מהוראות ההסכם בו נקשר.
• תניית השיפוט כתנייה מקפחת בחוזה אחיד - המבקשת טוענת כי יש לבחון את תניית השיפוט לפי הדין האנגלי ולא הישראלי. יש ממש בטענה, אולם בחינת שאלה זו לאור הדין המוסכם, כביכול, מניחה למעשה את המבוקש. בעניין פייסבוק [ת"צ 46065-09-14] נקבע כי יש לבחון את התנייה לפי הדין הישראלי וקביעה זו מקובלת. מעבר לכך, המבקשת לא הוכיחה את הדין האנגלי ובהתבסס על "חזקת שוויון הדינים" יש לבחון את תניית השיפוט לפי הדין הישראלי.
• לפי הדין הישראלי, טופס ההצטרפות הוא חוזה אחיד כמשמעו בחוק החוזים האחידים. מכוח סעיפים 5(א) ו-4(9) לחוק זה, הפסיקה נוטה לראות בתניית שיפוט זר, כשהיא מצויה בחוזה אחיד, כנוגדת את חוק החוזים האחידים, מאחר ומעצם מהותה היא מגבילה את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות. מגמה זו הלכה והתחזקה בשנים האחרונות, בייחוד בהסכמים צרכניים ובפרט במקרים בהם חברה אינטרנטית זרה ביקשה לאכוף על לקוחותיה בישראל תניית שיפוט זר.
• באותם מקרים נכונה הפסיקה להעדיף את אינטרס הצרכן על פני אינטרס החברה הבינלאומית ולראות בתניות כמקפחות. כך נקבע למשל בעניין פייסבוק [ת"צ 46065-09-14], בעניין PayPal [ת"צ 39292-04-13] ובעניין Booking [ת"צ 19529-06-14]. באותם מקרים נקבע כי תכליתה האמיתית של תניית השיפוט והדין הזר היא להרתיע את הלקוח הישראלי מפניו מימוש זכויותיו המשפטיות ולכן המדובר בתנייה מקפחת. אף אם במקרה הנוכחי לא מדובר בתאגיד בינלאומי ענק כמו פייסבוק או גוגל, נראה כי נכון יהיה לפחות להחיל את החזקה לפיה מדובר בתנייה שהיא מקפחת ולקבוע כי המבקשת לא סתרה חזקה זו.
• המבקשת טענה כי במקרים לעיל מדובר היה בהסכמים צרכניים ואילו כאן עשה התובע שימוש בפלטפורמה למטרת רווח ולפיכך מדובר בהסכם עסקי. אין מקום לטענה. יש מקום להבחין בין הסכמים צרכניים גרידא לבין הסכמים בין שני צדדים עסקיים. הגם שיש אלמנטים מסחריים במערכת היחסים בין הצדדים כאן, היא עדיין קרובה יותר במהותה למערכת היחסים בין ספק וצרכן ואין להחיל עליה הלכה שונה מזו החלה על הסכמים צרכניים "פרופר".
• האם אישר התובע את תניית השיפוט במעמד פתיחת חשבון המסחר? לאור המסקנה לעיל אין צורך להכריע בטענות המבקש בעניין. יש להזכיר את ההלכה לפיה אדם החותם על הסכם מחויב בתנאיו ומוחזק כמי שקרא והסכים לתנאים המפורטים בו.
• חתימה על חוזה היא אקט משפטי המעיד, ככלל, כי מי שחתם על המסמך קרא אותו והסכים לאמור בו. בעניין מלכה [ת"א 1963-05-11] נקבע כי אין מניעה להחיל הלכה זו גם ביחס ל"חתימה" על מסמך מקוון, או לאישור מסמך כזה בדרכים אחרות, דוגמת אקט של פתיחת חשבון. אולם, כדי שלחתימה מקוונת תהיה אותה משמעות כמו לחתימה על מסמך כתוב, יש לוודא כי החותם היה אכן מודע לתנאים עליהם חתם וכי הוא קרא אותם. בעניין מלכה נקבע גם כי הדברים נכונים גם כאשר לא כל תנאי ההסכם גלויים בפני המתקשר וכדי לראות את חלקם עליו לפנות לקישור (link) וכי ייתכנו נסיבות בהן גם התנאים המצויינים בקישור יחייבו את המתקשר. זאת, כאשר מדובר בקישור ברור, שקל להגיע אליו ולהיחשף לתנאיו (קישור שהתובע טען כי לא היה במקרה זה). קביעות אלה מקובלות ויש להחיל אותן גם במקרה הנוכחי.
• נאותות הפורום - המבקשת טענה כי טעם נוסף לסילוק התובענה הוא כי ביהמ"ש הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בה. הנטל בדבר הוכחת נאותות הפורום מוטל על המבקשת. מבחני נאותות הפורום מובילים למסקנה כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי הפורום האנגלי עדיף על זה הישראלי. הבקשה נדחתה.