(החלטה, מחוזי ת"א, השופט עודד מאור): המבקש הגיש בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ. ביהמ"ש הורה כי הבקשה תועבר לתגובת המשיב בתוך 3 ימים ממועד המסירה. המזכירות העבירה את ההחלטה לידי המשיב באמצעות "נט המשפט" ולפי מערכת זו ב"כ המשיב צפה בהחלטה. משלא הוגשה תגובה במועד שנקצב, עתר המבקש למתן החלטה. האם יש לראות את ההחלטה שנשלחה על-ידי ביהמ"ש, באמצעות המערכת, ואשר קיים במערכת חיווי כי הנמען צפה בה, כהמצאה כדין? נפסק - הוראת תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי מתייחסת למשלוח של כתבי בי-דין לתיבת דוא"ל של נמען, כאשר הסוגיה העומדת לדיון היא עת בוצע המשלוח באמצעות אתר נט המשפט והמסירה בוצעה באמצעות צפייה של הנמען בהודעה שהתקבלה במערכת. תיקון התקנות נעשה לאור השימוש הגובר בנט המשפט. בדברי ההסבר לתיקון התקנות צוין כי על-אף שעורכי הדין רשאים לשלוח כתבי בי-דין "בלחיצת כפתור", הרי לעומת זאת, בתי המשפט היו רשאים טרם התיקון להמציא לבעלי הדין כתבי בי-דין אלקטרוניים אך אם הנמען ביקש לקבלם לכתובת דוא"ל שמסר לביהמ"ש לצורך זה. התוצאה היתה שחרף קיומה של מערכת ממוחשבת ומתקדמת, המאפשרת דיוור אלקטרוני, בפועל, בתי המשפט המציאו כתבי בי-דין רבים באמצעות דואר רשום. הוצע לאמץ את עקרון ההדדיות ולקבוע כי בעל-דין המעוניין להמציא כתבי בי-דין לביהמ"ש באמצעות המערכת, יהיה מחויב למסור לביהמ"ש את כתובת הדוא"ל שלו לצורך המצאת כתבי בי-דין מביהמ"ש אליו. התקנות שותקות לעניין אפשרות ההמצאה לא באמצעות דוא"ל, אלא בהודעה במסגרת נט המשפט, המופיעה אצל הנמען באופן בולט בלוח הבקרה המרכזי של המערכת. יהיו כאלה שיסברו שכל עוד התקנות אינן קובעות מפורשות את דרך ההמצאה האמורה, אין לראותה כהמצאה כדין. ביהמ"ש סבור אחרת. כוונת מחוקק המשנה היתה, בין היתר, לפתור את סוגיית ההמצאה של החלטות הנשלחות מבתי המשפט אל הנמענים. הפתרון הזמני שנמצא היה באמצעות דוא"ל. ברם, ההתייחסות היתה ביחס לשינויים והשימוש הגובר במערכת. משתמש במערכת נדרש להזדהות טרם כניסתו אליה. עקרון ההדדיות מחייב את הקביעה כי המבקש לשגר לביהמ"ש בקשות באמצעות המערכת, יהיה מחויב לקבל מאת ביהמ"ש החלטות באמצעות המערכת. אין כל הבדל בין קריאת החלטה שנשלחה בדוא"ל לבין קריאתה של אותה החלטה שהועברה באמצעות נט המשפט. יש לראות את ההחלטה, שנצפתה באתר נט המשפט, כהמצאה כדין לנמען.