(פסק-דין, שלום ירושלים, השופטת דורית פיינשטיין): שתי תביעות שאוחדו בעניין הפרה נטענת של זכותו המוסרית של התובע בצילומים. התובע, צלם במקצועו, תיעד בשנת 1975 את אירוע ה"עלייה לסבסטיה", במסגרת עבודתו בלשכת העיתונות הממשלתית. בשנת 2015 התפרסמו הצילומים באתר ידיעות אחרונות ובגיליון היומי המודפס של העיתון. בפרסום ניתן קרדיט ללשכת העיתונות הממשלתית, בעלת זכות היוצרים בצילומים, אך לא אוזכר שם התובע כצלם. נפסק - הוכח שהתובע צילם את התמונות והנתבעות אף הודו בכך בכתב הגנתן. יש לדחות את טענת הנתבעות כי הזכות המוסרית בצילומים נתונה ללע"מ ולא לתובע. על הצילומים חל חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, כפי שנקבע בסעיף 78(א) לחוק זה. לגבי זהות המחבר, חלות הוראות סעיף 21 לחוק זכות יוצרים,1911, לפיו בעל הנגטיבה דינו כמחבר הצילום. אין לקבל את פרשנות הנתבעת לפיה בעל הנגטיב הוא גם בעל הזכות המוסרית ביצירה. ראשית, החוק הישן לא הכיר כלל בזכות מוסרית (אלא פקודת זכות יוצרים מ-1924) ושנית, לשון החוק החדש והתכלית שבבסיס הזכות המוסרית אינם מתיישבים עם הפרשנות של הנתבעות. הפרשנות הראויה היא שהזכות המוסרית נפרדת מזכות היוצרים. כיוון שהנתבעות לא הוכיחו שהתובע ויתר על זכותו המוסרית ביצירות, הן הפרו את זכותו זו כשפרסמו את הצילומים ללא אזכור שמו. יש לדחות את טענת הנתבעת להגנות מכוח החוק. הגנת השימוש ההוגן עוסקת בהפרת זכויות יוצרים ולא בהפרת זכויות מוסריות ושימוש ביצירה ללא הענקת קרדיט אינו שימוש הוגן. הנתבעות אף אינן בבחינת משתמש תמים, שכו יכלו בנקל לדעת את זהות המצלם בהיותן גופי תקשורת כה גדולים. גם הגנת זוטי דברים אינה חלה, שכן זכותו המוסרית של התובע אינה עניין שולי וזניח. נקבע שיש לראות בפרסום שתי התמונות באתר כמסכת הפרה אחת ובפרסום התמונה בגיליון המודפס, כהפרה נוספת. בקביעת הפיצוי יש להתחשב, בנוסף לשיקולים שמונה החוק, בעובדה שהנתבעת 1 העניקה קרדיט לתובע מיד כשנודע לה דבר זהותו כצלם, ומנגד בכך שמדובר בגופי תקשורת  גדולים האמונים על שמירת זכויות יוצרים, ושהנתבעת 2 לא פעלה כלל להוספת שם התובע. לתובע נפסק פיצוי בסך 5,000 בגין הפרת הזכות מצד הנתבעת 1 ופיצוי נוסף בסך 7,000 בגין הפרת זכויות מצד הנתבעת 2. כן נפסקו לו 6,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.