(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 34811-09-15], לפיה התקבלה בקשת המשיבים (התובעים) להתיר להם להמציא את כתב התביעה למבקש (הנתבע) אל מחוץ לתחום השיפוט, מכוח תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיבים, כל אחד בנפרד, הגישו נגד המבקש תביעת לשון הרע, כאשר הפרסומים נעשו בדרך של תכתובת בקבוצת וואטסאפ, שבה משתתפים חבריה של קבוצת רכישה בפרויקט נדל"ן בישראל. המבקש הוא אזרחי אמריקאי ותושב ניו-יורק. ביהמ"ש קמא אישר למשיבים להמציא את תביעתם אל מחוץ לתחום השיפוט. מכאן בקשת רשות הערעור. נפסק - יש ליתן רשות לערער ולדחות את הערעור לגופו. נימוקי ביהמ"ש קמא מקובלים. התובעים הוכיחו קיומה של עילה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" וכי קיימת לכאורה "שאלה רצינית שיש לדון בה". בשלב זה אין צורך לבדוק את ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע ואף לא את הוראות הדין האמריקאי בכל הנוגע לחופש הביטוי ולהוצאת לשון הרע. באשר להוראות תקנה 500(7), נקבע בפסיקה כי אין די בכך שהנזק קרה בישראל, אך במקרה דנן אין מדובר במעשה או במחדל שבוצעו רק בחו"ל כפי שטוען המבקש. המבקש אמנם כתב את ההודעות בקבוצה בשבתו בארה"ב, אך הודעותיו התקבלו בישראל מיידית. ה"פרסום" נעשה כאשר ההודעות נכתבו בחו"ל ונקראו בישראל. יושב אדם בארה"ב ומקליד בעברית הודעות לקבוצת וואטסאפ שחבריה בישראל. מיד עם סיום ההקלדה ושליחה, נחשפים כלל חברי הקבוצה לתוכן ההודעה. ה"פרסום" נעשה במקרה שכזה גם בישראל. לכן, לא ניתן לקבוע כי רק הנזק (ככל שנגרם) הוא בישראל. צדק ביהמ"ש קמא גם ביחס לקביעתו באשר לטבעיות הפורום. לסכסוך בין הצדדים אין זיקה לארה"ב, מלבד מקום מושבו של המבקש. דין הערעור להידחות. המבקש יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך 7,000 ש"ח.