(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 39537-02-16], שקבע כי המבקשת (הנתבעת 3 באותו הליך) תשלם למשיב 7,800 ש"ח והוצאות, וזאת כפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ביחס ל-14 הודעות דוא"ל ששלחה אליו. ביהמ"ש קמא סבר כי תכלית ההודעות נשוא התביעה היא שיווקית-כלכלית. המבקשת טענה כי כלל אין מדובר בהודעות פרסומת, כי המשיב הוא מבוטח של קופת החולים וכי ההודעות כללו מידע המועבר ללקוח בדבר זכאותו לשירותים במסגרת קופת החולים. נפסק - יש מקום ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור. נפלה טעות בפסק-הדין המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור, למרות שביהמ"ש המחוזי ממעט מאוד להתערב בפסקי-דין של בתי המשפט לתביעות קטנות. המבקשת טענה כי היא מחוייבת לפי חוק הבריאות ליידע את מבוטחיה בדבר השירותים השונים שהלקוחות זכאים להם. ביהמ"ש אינו סבור כי קופת חולים, שמיידעת את לקוחותיה בדבר החזרים על ייעוץ רפואי וחיסונים, בדבר סדנת סכרת במחיר של 10 ש"ח, בדבר שירותים משתלמים לילדים עם בעיות קשב וריכוז וכו', אזי היא שולחת "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק. דומה כי גם הערכאה הדיונית לא סברה כי כל ההודעות בגינן הוגשה התביעה הן בגדר "דבר פרסומת" האסור לפי החוק, אך לא ניתן להבין מפסק-הדין אילו הודעות נמצאו כ"אסורות" ואלו נמצאו כלגיטימיות. דווקא הקביעה ולפיה הודעות מסוג זה הן בגדר "דבר פרסומת" המוביל לפיצוי מכוח החוק, היא זו שתמנע מציבור המבוטחים מידע נחוץ בדבר השירותים העומדים לרשותם, וכך יפגעו לקוחות קופות החולים, בניגוד לתכלית חוק הבריאות וחוק התקשורת. בעניין חזני [רע"א 1954/14] פירט השופט פוגלמן 5 סוגי בעיות הנגרמות ממשלוח הודעות ספאם. ביהמ"ש אינו סבור כי בהודעות בגינן הוגשה התביעה על-ידי המשיב מתקיימות אילו מ"הבעיות" שפורטו שם. כתובת הדוא"ל של המשיב לא הגיעה לקופת החולים יש מאין. גם אם יש אלמנט שיווקי בחלק מההודעות והמבקשת מעוניינת לגרום לכך שמבוטחיה יישארו אצלה ולא יעברו לקופות חולים אחרות, אזי אין למנוע ממנה לפרסם את השירותים הניתנים על-ידה. יש לקבוע כי ההודעות אינן מהוות משלוח "דבר פרסומת" המנוגד לחוק. דין הערעור להתקבל. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 4,000 ש"ח.