(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט משה תדמור-ברנשטיין): חמישה חברים, שבחרו להגיש את תביעתם יחדיו, עותרים לתשלום פיצויים מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ומכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. הנתבעת שיגרה לתובעים 10 מסרונים סה"כ, שעסקו בחופשות המיועדות לסטודנטים. באשר לעילה הצרכנית, טענו התובעים כי ההודעות הטעו אותם בצורה מהותית באשר לאופי החופשה. נפסק - בסוגיית ההטעיה המהותית, ביהמ"ש לא מצא כי התובעים הוטעו ומכל מקום לא הטעיה המקימה להם זכות לפיצוי לפי הוראות סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן. באשר לתביעת הספאם, הוכח כי ההודעה הראשונה שוגרה לפי זכות העומדת לנתבעים, בהתאם להוראות סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת. הנתבעים עמדו בשלושת דרישות הדין בסעיף זה ולפיכך לא נדרשו להסכמה מפורשת למשלוח ההודעה הראשונה ולא עברו על הוראות החוק. אף ההודעה השנייה לא נחשבת כהודעה מפרה, שכן אין לראות בהודעת הסירוב המקופלת בכתב התביעה כהודעה שניתנה לנתבעים טרם מועד שיגור ההודעה השנייה. לפיכך, הנתבעים לא נדרשו להסכמה מפורשת גם ביחס להודעה השנייה ולא הפרו את הוראות החוק. הואיל ושתי הטענות נדחו, אין לפסוק פיצוי לטובת התובעים. כל אחד מהתובעים ישלם לנתבעים סך של 600 ש"ח כהחזר הוצאות משפט.