(פסק-דין, מחוזי נצרת, השופט ד"ר אברהם אברהם): ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בבית שאן [ת"א 29880-08-13], שקיבל תביעת לשון הרע שהגישה המשיבה נגד המערערים והורה להם לפצותה ב-30,000 ש"ח (וכן לשאת בשכ"ט עו"ד והוצאות). עניין התביעה בפרסום לשון הרע ב"פייסבוק" על-ידי המערער 2, בקבוצה בשם "מרימים את טבריה מהקרשים", שהוקמה ומנוהלת על-ידי המערער 1. ביהמ"ש קמא קבע, בין היתר, כי גם המערער 1 אחראי לפרסום, כיוון שהקים את הקבוצה ושלט במתרחש בה ולא עשה דבר להסיר את האמירות הפוגעניות. המשיבה הגישה ערעור שכנגד בה קבלה על גובה הפיצוי ועל דחיית תביעתה בעילה של הטרדה מינית. נפסק - אין להתערב בפסק-הדין. עיון בדברים שהפיץ המערער 2 אינו מותיר מקום לספק. מדובר בפרסומים פוגעניים בעלי גוון מיני, שכל ייעודם להכפיש את המשיבה לעיני כל. בפרסום כאלה אין עניין ציבורי, גם לא באווירה של מאבק פוליטי כפי שטוענים המערערים. אין מדובר בהבעת דעה, כי אם בקביעת עובדות. לא ניתן לומר בשום אופן כי דברי הפרסום נעשו בתום לב. הפרסומים הם אפוא הוצאת דיבה ולמערערים לא עומדת כל הגנה מהגנות חוק איסור לשון הרע. באשר לערעור שכנגד, גם אם תתקבל הטענה כי האמירה מהווה הטרדה מינית, אין היא משנה את תוצאות פסק-הדין, משמע פסיקת הפיצויים. מדובר בפרסומים שהולידו מספר עוולות. לא ריבוי העוולות הסב נזק למשיבה, כי אם הפרסומים גופם. בין אם מהווים הפרסומים הטרדה מינית ובין אם לאו, פסיקת הפיצויים נגזרת מחומרת תוכנם של הפיצויים, היקף הפרסום (בפני אלפי חברים) ועוד. שני הערעורים נדחו ללא צו להוצאות.