(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, השופטת מרים קראוס): התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 43 דברי פרסומת בדוא"ל (על פני תקופה של כ-3 שנים). הנתבעת טענה כי ההודעות נשלחו על-ידי צד ג', עמו התקשרה הנתבעת בהסכם לביצוע קמפיין פרסומי וכי ככל וההודעות נשלחו בניגוד לחוק, הרי שצד ג' הפר את חובתו כלפי הנתבעת. נגד צד ג' ניתן פסק-דין בהעדר הגנה. נפסק - לתיבת הדוא"ל של התובע נשלחו דברי פרסום שמטרתם לעודד את התובע להצטרף לשירותי הנתבעת. הנתבעת טענה כי צד ג' אחראי על שליחת ההודעות. הנתבעת פעלה באחריות. יש לראות את צד ג' כמי שמודה ששלח דברי פרסומת אסורים לפי חוק לתובע. התובע הגיש את תביעתו לאחר שהצטברו בתיבה שלו 43 הודעות, כאשר בתחתית ההודעה הראשונה נכתב כי הנמען רשאי בכל עת להודיע על רצונו להפסיק לקבל את דברי הפרסומת. התובע לא עשה כן, אלא העדיף לאגור בתיבה דברי פרסומת אסורים על-מנת לפרוע חוב נכבד ביום מן הימים. התנהלות התובע אינה מצדיקה את פסיקת מלוא הפיצוי הנדרש. צד ג' ישלם לתובע 2,500 ש"ח. אין צו להוצאות.