(פסק-דין חלקי, מחוזי מרכז-לוד, השופט יעקב שפסר): התובעת עוסקת בייצור, ייבוא ושיווק של מערכות אינטרקום המיוצרות בסין. הנתבע 1 מנהל עסק לשיווק ומכירת מוצרי תקשורת לרבות מערכות אינטרקום ואף שימש כמפיץ של מוצרי התובעת. הנתבעים 2-6 הם בעלי חנויות שהנתבע 1 שיווק להם מערכות אינטרקום. אין מחלוקת כי המוצר המשווק על-ידי הנתבע זהה למוצר המשווק על-ידי התובעת, המיוצר על-ידי אותו יצרן בסין (למעט השם המסחרי המופיע על המוצר). התובעת טענה כי מדובר במוצר שהוא פרי עיצוב מקורי וייחודי שלה. עוד טענה התובעת כי הנתבע משתמש באתר האינטרנט שלו בתמונות ושרטוטים של מוצריה, תוך הפרת זכויותיה. בנוסף טענה התובעת לקיומן של עוולות מסחריות שונות. נפסק - המוצר הוא מוצר תעשייתי, שמטיבו וטבעו הוא מושא להגנה בדיני המדגמים ולא בדיני זכויות היוצרים כטענת התובעת. התובעת לא פעלה לרישום הגנה מתאימה על זכויותיה הנטענות במוצר ולא הוכיחה כי קיימות לה זכויות בנות הגנה בו. התובעת אף לא הוכיחה במה נבדל המוצר משלל המוצרים הדומים בעיצובם, כפי שהם מוצגים בקטלוג היצרן הסיני (שכן הגנת מדגם ניתנת לצורה האסתטית והחדשנות של המוצר). אין ממש בטענות התובעת לזכויות יוצרים בחוברת ההתקנה. מדובר בחוברת פשוטה הנהוגה בתחום מוצרי האלקטרוניקה הביתית. ממילא, התובעת לא הוכיחה כי החוברת מהווה "יצירה מקורית" שלה כדרישת סעיף 4 לחוק זכות יוצרים. ביחס לעוולת גניבת העין הנטענת, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי ציבור הלקוחות הרלוונטי מייחס חשיבות לזהות היבואן של המוצר או מזהה את המוצר עמה. התובעת לא הוכיחה את טענתה כי עיצוב המוצר או החוזי שלו מאפיינים דווקא את הסחורה שלה ומזוהים עמה, ולא הוכיחה כי קיים לה מוניטין במוצר. ביחס לטענה לגזל סוד מסחרי, התובעת לא טענה כי מרכיב כלשהו ב"העתקה" מהווה גזל סוד מסחרי, אלא כי ה"סוד המסחרי" שנגזל ממנה הוא זהות קבלן הייצור בסין. הנתבע טען כי הגיע למידע בדבר היצרן הסיני עת השתתף בתערוכה בחו"ל. עיון בקטלוג היצרן הסיני מגלה כי מערכות זהות משווקים על-ידי היצרן הסיני לכל דכפין ובכך יש לסתור הטענה ביחס לסוד המסחרי הגלום בזהות היצרן. עילת ההטעיה לפי חוק הצרכן אינה רלבנטית, כאשר הלקוחות לגביהם הובאו ראיות כי הוטעו לכאורה הם בתי עסק ולא הצרכנים הסופיים של המוצרים. אין הצדקה להעניק לתובעת הגנה משפטית בדיני עשיית עושר מחוץ למסגרת הקיימת והמתאימה של הגנת דיני המדגמים. עם זאת, הוכח כי הנתבע הפר את כללי התחרות ההוגנת, שעה שהתנהל בחוסר תום לב שאינה עולה בקנה אחד עם מצגיו כלפי התובעת לפיהם יפעל לשווק את המוצר מטעמה. נקבע כי קיימת לנתבע חבות כלפי התובעת. הצדדים יגישו סיכומים ואסמכתאות בעניין שיעור הנזק.