(פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופטת רוית צדיק): תביעת לשון הרע. הנתבעת 2 (ישראייר) היא חברת תעופה העוסקת גם בממכר חבילות נופש ברחבי הארץ. התובעת עבדה כנציגת מכירות בישראייר עד למועד פיטוריה. הנתבע 1 שימש כמנהל מוקד ההזמנות בישראייר והממונה הישיר על התובעת. התובעת התארחה במלון באילת במסגרת הטבה שקיבלה מהנתבעת. התובעת פוטרה מעבודתה בנימוק כי עברה עבירת משמעת חמורה, שעיקרה בניסיונה להיכנס לבריכות שחייה במלונות אחרים באילת, לכאורה מתוקף תפקידה בנתבעת. עילת התביעה בהודעת דוא"ל ששלח הנתבע לעובדי החברה, בה פירט את הסיבות לפיטורי התובעת. נפסק - ההודעה במסגרתה קיבלו העובדים מידע לא רק בדבר פיטורי התובעת, אלא אודות נימוקי הפיטורים והמעשים המיוחסים לתובעת, עלולה היתה בוודאי להביא להשפלתה של התובעת, או לעשותה מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד עמיתיה לעבודה ואף לפגוע במשרתה. משכך, הודעה זו טומנת בחובה יסודות של לשון הרע כמשמעות המונח בחוק איסור לשון הרע. הודעת הדוא"ל נשלחה לכ-11 איש, אולם פוטנציאלית נחשפו אליה כ-50 מעובדי החברה, באמצעות מערכת פנימית. על-מנת שפרסום ייחשב כלשון הרע, אין דרישה בחוק כי יופץ בהיקף רחב. הואיל וההודעה הופצה בקרב כ-50 מעובדי החברה, התקיימו לגבי הודעת הדוא"ל כלל מרכיבי ה"פרסום" ו"לשון הרע" בהתאם לחוק. הנתבעים לא עמדו בנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח את כל המעשים החמורים המיוחסים לתובעת בהודעת הדוא"ל. ההודעה נוסחה על דרך ההגזמה וברישול, באופן שיש בו ליצור רושם של חומרה מוגברת שאינה עולה בקנה אחד עם העובדות. בעוד שמהודעת הדוא"ל משתמעת התנהלות סדרתית של התובעת, הוכח מקרה אחד בלבד שבו התובעת  עשתה שימוש בשמו של מנהל מכירות ללא אישורו על-מנת להיכנס לבריכת מלון באילת. בעוד שמהודעת הדוא"ל עולה כי התובעת סחטה באיומים את מנהל המכירות במלון הרודס, על-מנת שיאפשר לה להיכנס לבריכת המלון, הרי שהעובדות אינן מתיישבות עם הכתוב. לפיכך, על תוכן ההודעה לא חלה ההגנה שבסעיף 14 לחוק. מבחינת ה"עניין הציבורי", אף לא הוכח כי התעורר צורך לפרסם את דבר פיטוריה של התובעת ואת הסיבות לפיטורים. משנקבע כי הודעת הדוא"ל לא הציגה תמונה עובדתית נכונה במלואה, אלא נוסחה על דרך ההפרזה, תוך שימוש שלא לצורך בשם התובעת, אין מנוס מלקבוע כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב ובניגוד לחובתם להיזהר בכבודה של התובעת ולהקפיד על מידתיות וסבירות בעניין סיום עבודתה בחברה.לפיכך, לא חלות על הנתבעים ההגנות המנויות בסעיף 15 לחוק. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 27,000 ש"ח נוכח הפגיעה בשמה הטוב.