סחיטה באיומים מביאה לפגיעה בערכי יסוד חברתיים. המבצע עבירות כאלה עלול לפגוע באמון שהציבור רוכש לרשויות החוק ואף בתחושת הביטחון שחש הציבור. שילוב עבירות של פגיעה בפרטיות ועבירות מחשב לצד עבירת הסחיטה מקנה לעבירות אלה ממד חמור אף יותר עקב העובדה כי קדם לעבירות תכנון קר רוח ומחושב ועקב המספר הרב של הקורבנות המשליך על הנזק שצפוי היה להיגרם. שיקול לקולא נעוץ בעובדה כי המשטרה התערבה בשלב מוקדם של הפרשה, ועיקר עבירות הסחיטה התבצעו מול חוקרי המשטרה, מה שהפך את הסחיטה מרגע מסוים לווירטואלית.
באשר לפרסומי התועבה, נדחתה טענת המאשימה כי האבחנה שיוצרות הוראות סעיף 15 לחוק העונשין בין משמעות הדין הזר לעניין האחריות לבין משמעותו לעניין הענישה היא אבסורדית. אמנם המאשימה פטורה מהוכחת פליליות כפולה לעניין האחריות, שכן עבירות הקשורות בקטין מהוות חריג לכלל הפליליות הכפולה, אך עדיין עליה להוכיח את הדין הזר במישור הענישה. שיקול לחומרא לעניין העונש הוא התוכן הקשה שהציגו תמונות התועבה, שפגעו קשות בערכים חברתיים מוגנים. נדחו טענות הנאשם לדין זר מקל והתקבלו טענות המאשימה בנוגע לענישה החמורה במקסיקו בגין עבירה זו. שיקולים לקולא לעונש היו מספר התמונות המצומצם ומדיניות הענישה הנוהגת המקלה יחסית.
בגין פרשת הסחיטה נידון הנאשם ל- 28 חודשי מאסר בפועל ול-10 חודשי מאסר על תנאי, בגין פרשת פרסום התועבה נידון הנאשם ל-12 חודשי מאסר בפועל ול-6 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף הנאשם ישלם קנס בסכום של 9,000 ₪ או לחילופין 50 ימי מאסר תמורתו וכן פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח. מחשבו האישי של הנאשם חולט לטובת המדינה [קובץ גזר-הדין, באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].