(פסק-דין, שלום קריות, השופט נאסר ג'השאן): תביעת לשון הרע שעניינה בתגובית (טוקבק) שפרסם הנתבע בפייסבוק. בעלי הדין חברים בפייסבוק, אך אין ביניהם היכרות אישית. הנתבע פרסם את התגובית הפוגענית אודות התובע במהלך מבצע "צוק איתן", בדף ששמו "חרם על חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10". דף זה שיתף פרסום ובו צילום מאמר של העיתונאי גדעון לוי, אשר הוביל לדיון ער על-ידי מספר גדול של משתתפים. נפסק -

אין מחלוקת לגבי תוכן הפרסום ומקומו. לפרסום קדמו חילופי דברים מעל דפי הפייסבוק בין בעלי הדין, הנוגעים לעמדות פוליטיות בקשר למבצע צוק איתן. התובע טען כי אין מדובר בפרסום המהווה "לשון הרע", אלא כי מדובר ב"גידופים חסרי טעם". אין מדובר בגידופים וקללות. אמנם, הכינוי שמאלני קיצוני אינו מהווה לשון הרע, אך המילים "זבל יהודי שמאחל מוות לחיילים שלנו", הנאמרות בימי מלחמה, היא התבטאות שיש בה כדי להוות לשון הרע, באשר היא עלולה לבזות את התובע בעיני הבריות ולעשותו למטרה לשנאה, בבחינת ביוש (שיימינג). הנתבע טען כי הפרסום חוסה תחת הגנת "זוטי דברים", לנוכח מקום הפרסום ותוכנו. פרסום לשון הרע באינטרנט וברשתות החברתיות בפרט, הוא פרסום מיוחד, שאינו דומה לפרסום בעיתון לדוגמה. הסוגיה של לשון הרע באינטרנט טרם זכתה לליבון מעמיק בבתי המשפט. רשת האינטרנט היא זירה מהירה ותוססת להחלפת דעות. כמויות המידע הזורם באינטרנט, כמות הדעות והאמרות ואיכותן של אמרות אלה המפורסמות בפורומים, באתרים וברשתות חברתיות, מלמדות כי ככלל אמירה על פלוני (כגון אמירה על בעל מספרה כי הוא ספר לא מוצלח) לא תפגע בפרנסתו, ואפילו תפגע בו, הרי פגיעה זו היא קלה שבקלות ויש "לספוג" אותה על-מנת לאפשר שיח חופשי באינטרנט.

יחד עם זאת, הכללים עתיקי היומין האוסרים על לשון הרע והליכת רכיל לא נס ליחם, הם שרירים וקיימים גם ברחבי הרשת, וחרף הזכות לחופש הדיבור (ממנה ניתן לגזור חירות לשיח חופשי ברשת), ייתכנו מקרים שגם פרסומים אלה יצמיחו עילת תביעה. גם שיח חופשי באינטרנט אמור להיות מוגבל באופן שלא יפגע בשמו הטוב של אדם. כל מקרה יידון לגופו. שינוי העיתים אכן ישפיע על יישום דיני לשון הרע על פרסומים באינטרנט, אולם הדבר אינו מביא קטגורית לכך שכל פרסום באינטרנט יהיה בבחינת פרסום מוגן או בבחינת זוטי דברים. עסקינן במקרה גבולי. מדובר בימי מלחמה ואמירה כי התובע הוא "זבל יהודי" המאחל מוות לחיילי צה"ל, היא אמירה שעלולה לפגוע בשמו הטוב של התובע. הדברים נאמרו באופן ישיר כלפי התובע. עם זאת, ביהמ"ש סבר כי מדובר בפרסום חולף שנבלע בהמון ובמקרה זה חלה הגנת "זוטי דברים" על הפרסום. אין מדובר בפוסט או מאמר, כי אם בתגובית בדף שעורר עניין ציבורי אשר נכתבה בלהט הויכוח. תגוביות אלה מופיעות לתקופה מוגבלת ולאחר מכן נעלמות ויש צורך לעיין ב"תגובות קודמות" לשם איתורן. ספק רב אם מי שקורא תגוביות אלה מאמין לתוכנן. התביעה נדחתה.