(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט ארז יקואל): התובעות (והנתבעות שכנגד) מייצרות מוצרי קוסמטיקה ומשווקות אותם באתר אינטרנט הכולל תמונות וטקסטים. לטענתן, הנתבעים (והתובעים שכנגד) מכרו את מוצריהן באמצעות אתר אחר, תוך העתקה אסורה של תמונות וטקסטים פרי יצירתן ותוך הפרת זכויות היוצרים שלהן. הנתבעים טענו כי הנתבע שכנגד 3 ביזה אותם כשסירב למכור להם מוצרים וכי התובעות קשרו איתו הסדר כובל. בתביעתם שכנגד עתרו הנתבעים לפיצוי כספי ולצו שיאסור על התובעות שלא למכור להם ממוצריהן. נפסק - 

• יש לקבל את התביעה העיקרית בחלקה. ביהמ"ש שוכנע שהתמונות והטקסטים מצויים בבעלות התובעות, כי הם מהווים יצירות הראויות להגנת חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (החוק) וכי הם הועתקו על-ידי הנתבעים.
• התמונות מהוות יצירה אומנותית, המגבשת זכות יוצרים ליוצריהן. דומה כי אף הנתבעים מחזיקים בעמדה דומה. אשר לטקסטים, אלה מהווים יצירה ספרותית. גם אם חלק מהטקסטים נועדו לתאר את ייעוד המוצרים ואת אופן השימוש בהם, אשר אין בכך לבדו כדי להקנות הגנה של זכות יוצרים, קיבוצן של עובדות מסוימות ואופן הביטוי והבחירה בנתונים עובדתיים ספציפיים, מקנים לתובעות את ההגנה המתבקשת גם ביחס לטקסטים. נוכח שהתובעות בחרו דרך ביטוי מסוימת, בחירתן מעניקה להן זכות יוצרים על הביטויים המסוימים. טענת הנתבעים כי תיאור המוצרים מחייב אישור משרד הבריאות, אינה גורעת מזכויות התובעות בטקסטים.
• יש לקבל את טענת התובעות לבעלותן בזכות היוצרים בתמונות ובטקסטים. אין ממש בטענה כי זכות היוצרים בתמונות שייכות לצלם. התובעות מייצרות את המוצרים והן שהקימו את אתר התובעות. לצורך הקמתו, הזמינו התובעות את שירותיהם של צלם ומעצבת ושיתפו את מחלקת השיווק שלהן. גם תכני הטקסטים שייכים לתובעות והן אלו שהכתיבו אותם למעצבת. לפי הוראות סעיף 35(א) לחוק וכל עוד לא הוכח אחרת, זכות היוצרים שמורה ליוצר ובמקרה זה לצלם ולמעצבת, אלא אם הוסכם אחרת במפורש או במשתמע.
• מתקיימות במקרה זה הוראות הסיפא לסעיף 35 לחוק. שני היוצרים אישרו כי העבירו את זכות היוצרים לתובעות, אף אם הדבר לא סוכם בכתב. ממועד הקמת האתר לא עלתה מאת הצלם והמעצבת כל טענה בדבר הפרת זכות יוצרים. התובעות נהגו מנהג בעלים בתמונות ובטקסטים ועשו בהם ובאתר שימוש בלתי מוגבל, שמעולם לא הועלתה כלפיו טענה. אין ממש בטענת הנתבעים לפיה התובעות אינן בעלות הזכויות בהיעדר חוזה בכתב בינן לבין הצלם והמעצבת, לפי הוראות סעיף 37(ג) לחוק. דרישה זו אינה קונסטיטוטיבית אלא ראייתית גרידא.
• הנתבעים העתיקו דפים מאתר התובעות לאתר הנתבעים ולמצער בכך הפרו את זכויותיהן בתמונות ובטקסטים. ביצוע אחת מן הפעולות המנויות בסעיף 11 לחוק, כגון העתקה, מהווה הפרת זכות יוצרים המנוגדת לחוק. התובעות לא הרשו לנתבעים להעתיק דפים מהאתר, או להציגם באתר הנתבעים, והנתבעים לא טוענים כי ביקשו את רשותן. בהשוואת התמונות והטקסטים המופיעים בשני האתרים קיימת זהות מוחלטת, באופן השולל אפשרות לדמיון מקרי ומלמד על העתקה.
• אין כורח בעדות מומחה בדבר העתקה. ניתן להוכיח העתקה מעתם הגישה הבלתי מופרעת של הנתבעים לתמונות ולטקסטים באתר התובעות, מזהות היצירות ומגרסת עדי התובעות שלא נסתרה. התובעות נשאו בנטל להוכיח כי התמונות והטקסטים הועתקו על-ידי הנתבעים. גם אם היה הולך ביהמ"ש כברת דרך ממשית לקראת הנתבעים ומקבל את טענתם כי העתיקו את התמונות והטקסטים מאתרים אחרים, יש לקבל את גישת התובעות כי מדובר בהפרה עקיפה מטעם הנתבעים ולו בעצימת עיניהם מלברר את מקור הזכויות שביצירות. עצימת עינים בנסיבות אלה "כמוה כידיעה עקיפה על הפרה של זכות היוצרים".
• יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה לא ידעו כי קיימות זכויות יוצרים בתמונות ובטקסטים, לפי סעיף 58 לחוק. הנתבעים פרסמו את המוצרים באתר שהקימו באמצעות תמונות וטקסטים שהועתקו, ללא כל הידרשות להשקעה ומקוריות. בכל דף באתר הופיעה הודעת זכויות יוצרים ואין דבר בטענת הנתבעים מלבד היתממות. נדחתה הטענה כי בעת שהתמונות מופצות באינטרנט הן הופכות לרשות הכלל. יש אף לדחות את הטענה לשימוש הוגן ולשימוש אגבי.
• התובעות לא הוכיחו את נזקיהן בפועל. לא הוצגו ראיות לעניין הרווח שהפיקו הנתבעים. הוכח כי מדובר בהפרה ארוכת טווח. מדובר בהפרה משמעותית. חלקים מרכזיים וחשובים באתר התובעות הועתקו. לא הוכח כי מספר ההפרות אותו יש לייחס לנתבעים הוא כמספר התמונות והטקסטים וכדי הצדקה לפסיקת פיצוי נפרד ועצמאי בגין כל יצירה שהועתקה. יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצוי התובעות בסכום כולל של 65,000 ש"ח.
• יש לדחות את התביעה שכנגד. הנתבעים כשלו להוכיח את עצם קיומו של מלל מכפיש שפורסם בעניינם. יש אף לדחות את טענת הנתבעים כי התובעות והנתבע שכנגד 3 יצרו הסדר כובל בינם לבין עצמם, בניגוד לחוק ההגבלים.