(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים ג'ובראן, ברק-ארז ומזוז): ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה [תפ"ח 56990-05-14], שהשית על המערער 7 שנות מאסר בפועל (ושנת מאסר נוספת במצטבר בשל הפעלת מאסר על תנאי מתיק אחר), מאסר על תנאי ופיצוי לטובת קורבן העבירה. המערער הורשע, לפי הודאתו, בעבירות מין בקטין שגילו צעיר מ-14 ובהפרת צו פיקוח שאסר על להתחבר עם קטינים. תחילת הקשר בין המערער לקטין היתה באתר היכרויות ובאפליקציה סלולרית וכללה שיחות בעלות גוון מיני ומשלוח תמונות מיניות האחד לשני. לאחר הקשר הווירטואלי החלו המערער והקטין במפגשים פיזיים. המערער טען כי העונש שנגזר עליו חורג לחומרה מרמת הענישה הנהוגה. נפסק - ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר-דינה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר-הדין טעות מהותית, או שעה שהעונש חורג באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת או הראויה בנסיבות דומות. מקרה זה אינו נמנה עם מקרים אלה. ביהמ"ש עמד לא אחת על חומרתן של עבירות מין בקטינים וכי על העונש המוטל בגין עבירות אלה לשקף את סלידת החברה מהמעשים המיניים המעוותים, ולהוות גורם מרתיע מפני הישנות מעשים כאלה. בשנים האחרונות אנו נתקלים שוב ושוב בעבירות מין כלפי קטינים שתחילתן בקשרים ברשת האינטרנט. הקלות הרבה ביצירת קשרים עם קטינים דרך המרחב הווירטואלי מגבירה את פוטנציאל הסיכון לניצול מיני אליו קטינים נחשפים, ובהתאם לכך נקבע כי גזירת דינם של עברייני מין הפועלים ברשת האינטרנט צריכה להלום את קלות ביצוע העבירה, פוטנציאל ההישנות שלה ופוטנציאל הפגיעה בקורבנות רבים. העונש שהוטל על המערער אינו מן הקלים, אך אין לומר כי הוא חורג מרמת הענישה המקובלת או הראויה בנסיבות העניין. ביהמ"ש קמא עמד נכון על שיקולי הענישה ועל הנסיבות המחמירות והמקלות בעניין הנדון. הערעור נדחה.