(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת תמי לוי יטח): התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו 6 הודעות דוא"ל, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי 4 הודעות נשלחו אליו לאחר ששלח לנתבעת בקשת הסרה. הנתבעת טענה כי מדובר בתובע סדרתי וכן כי סברה כי מדובר בתוכן מערכתי ולא פרסומי. לטענתה, 4 ההודעות הנוספות נשלחו לתובע בטעות, לאחר שהחליפה את ספק מערכת הדיוור. נפסק - דין התביעה להתקבל בחלקה. אין מחלוקת כי הנתבעת שלחה את 2 ההודעות הראשונות ללא הסכמת התובע. בניגוד לטענת הנתבעת, תוכן ההודעות פרסומי. ההמלצות המופיעות בתכתובת הן בגדר המלצות שתכליתן לעודד את מקבלי הדיוור לרכוש את המוצרים המומלצים. העובדה כי הדיוור ערוך כסקר מוצרים, תוך המלצה על המוצר לדעת עורך האתר, אין בה כדי לבטל את המסר הפרסומי. על ביהמ"ש לשקול את סכום הפיצוי ביחס ל-2 הודעות אלה וכן בנוגע ל-4 ההודעות שנשלחו לאחר בקשת ההסרה, כאשר משלוח זה אירע לכאורה בשל טעות בתום לב שנגרמה בשל מחדלי הנתבעת. ביהמ"ש קיבל את טענת הנתבעת כי מדובר בטעות טכנית. אין באמור כדי לפטור את הנתבעת מפיצוי ביחס להודעות אלה, אך יש מקום להתחשב בכך בקביעת סכום הפיצוי. חוק התקשורת אינו מחייב את הנמען לפעול להסרת כתובתו מרשימת הדיוור, אולם הימנעות ממושכת של התובע מלפעול להסרת כתובתו מהרשימה עשויה להילקח בחשבון במסגרת סכום הפיצוי שייקבע. העובדה כי התובע הגיש בעבר תביעות רבות שעילתן בחוק התקשורת אין בה כדי להטיל דופי בהתנהלותו. ברם, ככל שהתנהלות זו היא בגדר עמידה על זכות בחוסר תום לב, או במקרים בהם ישנה עמידה דווקנית של התובע לפסיקת פיצוי מקסימלי ללא הצדקה, ביהמ"ש ייתן משקל גם לכך. הרושם המתקבל מהתנהלות התובע הוא כי בעת דרישתו לפיצוי עמד בראש מעייניו האינטרס האישי הפרטי שלו, תוך שהוא גובר על האינטרס הציבורי ועל תכלית חוק התקשורת. בעת קביעת הפיצוי יש לקחת בחשבון גם את איתנותה הכלכלית של הנתבעת והיקף עסקיה. יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 300 ש"ח עבור כל אחת משתי ההודעות הראשונות וכן פיצוי בסך 100 ש"ח בגין כל אחת מארבע ההודעות הנוספות (סה"כ 1,000 ש"ח) וכן הוצאות משפט בסך 300 ש"ח.