(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת אפרת בוסני): תביעה לפיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי הנתבעת מפעילה רשימת תפוצה בשם Clica, למשלוח דוא"ל יומי פרסומי של קופונים לאתרים שונים ברשת, וכי שלחה לו 159 דברי פרסומת, ללא הסכמתו, ולמרות שפעל להסרתו במגוון דרכים. הנתבעת טענה, בין היתר, כי רכשה את אתר "קליקה" יחד עם מאגר לקוחותיו, כי התובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט וכי הוא פועל בחוסר תום לב. לטענתה, התובע נרשם לאתר ואף חזר ונרשם לאחר שהוסר, ולא פעל להסרתו על-ידי לחיצה פשוטה על מקש ההסרה בגוף ההודעה (פעולה שהתובע מסרב לעשות על-מנת שלא לחשוף עצמו ל"וירוסים"). נפסק -

אין מחלוקת כי הנתבעת שיגרה את ההודעות מושא התביעה לתובע, אשר לפי תוכנן מהוות "דבר פרסומת". שיגור דבר פרסומת מחייבת קבלת הסכמה מפורשת ומראש של הנמען, אשר הנטל להוכיח אותה מוטל על הנתבעת. יש לקבל את טענת הנתבעת כי התובע היה רשום לאתר בשנת 2012 ונרשם לאתר בשנת 2014 טרם משלוח ההודעה הראשונה מושא התביעה. לאחר שהתובע הוסר לבקשתו מרשימת התפוצה של האתר, הוא שב ונרשם אליו. נספחי כתב ההגנה, יחד עם מסך האתר כפי שהוצג בדיון, הדגמת אופן ההרשמה וההסרה על-ידי הנתבעת ועדותו הכנה והאחידה של נציגה, מלמדים כי התובע נרשם לאתר טרם משלוח ההודעה הראשונה ולאחר שהוסר שב ונרשם אליו. מכאן, שאין לומר כי הנתבעת שיגרה לתובע את ההודעות ללא הסכמתו. אלא שלא מדובר בהסכמה לעולמי עד וגם נמען שהסכים לקבל דברי פרסומת רשאי לבקש את הסרתו. ההודעות ששוגרו לתובע כללו אפשרות הסרה על-ידי לחיצה על מקש הסרה בגוף ההודעה, עליו לא לחץ התובע ובמקום זאת שלח בקשות הסרה בדוא"ל חוזר לכתובת ממנה נשלחו ההודעות וכן בדרכים נוספות (כגון לשונית יצירת הקשר באתר). החשש שהעלה התובע ביחס ללחיצה על כפתור ההסרה אינו עולה בקנה אחד עם העובדה כי התובע מכיר את האתר (שכן היה רשום אליו בשנת 2012) וכן העובדה שבשנת 2012 הסיר עצמו מהאתר בדרך זו.

יש טעם לפגם בהתנהגות התובע, אשר כפר בעצם הרשמתו לאתר ולא סיפק כל הסבר להרשמתו החוזרת. בהרשמתו החוזרת, יממה לאחר שהוסר, יחד עם הימנעות התובע מהסרתו באמצעות לחיצה על לחצן ההסרה, תרם התובע תרומה ממשית למשלוח ההודעות אליו ונהג בחוסר תום-לב. גם על תובע לפי חוק התקשורת מוטלת החובה לנהוג בתום-לב. הדעת אינה נוחה מתובע ששב ונרשם לאתר, לאחר שהוסר, ואף שהוא מכיר את האתר ואת פרסומיו, ויכול להסיר את עצמו, על-ידי לחיצה על מקש הסרה, הוא אינו עושה זאת. עם זאת, החוק אינו מטיל חובה על נמען לפעול להסרה ואין הדבר מכשיר את הפרות השולח או שולל פיצוי מהנמען. התנהלות התובע תובא בחשבון בעת פסיקת הפיצוי. מנגד, אין לקבל את עמדת הנתבעת לפיה היה על התובע להסיר עצמו באמצעות לחיצה על מקש ההסרה, אף כי מדובר בדרך הסרה פשוטה. התנהלות הנתבעת וסירובה להסיר נתבע שנרשם שוב, תוך הפנייתו להסרה עצמית באמצעות הלחצן בגוף ההודעה, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. לפי סעיף 30א(ד) לחוק, הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען. לחיצה על מקש הסרה בגוף ההודעה אינה מבין דרכי ההסרה המנויות בחוק. במקרה דנן, המטרה החינוכית, הרתעתית ואכיפתית שעמדה לנגד עיני המחוקק בקביעת פיצוי לדוגמה ללא הוכחת נזק, מתקיימת בעוצמה נמוכה, לצד חוסר תום הלב של התובע. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי גלובאלי בסך 4,000 ש"ח, כולל הוצאות משפט.