(פסק-דין, תביעות קטנות רמלה, השופטת שרון צנציפר הלפמן): תביעה לפיצוי בגין משלוח 16 הודעות פרסומת לכתובת הדוא"ל של התובע, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התביעה הוגשה נגד 2 נתבעות, אשר אין כל קשר ביניהן. נגד הנתבעת 1 ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה והדיון הוא רק באשר לתביעה נגד הנתבעת 2, המפעילה מספר אתרי קופונים. נפסק - עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו במידה הדרושה בהליך אזרחי. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע נרשם לאתרה וממילא לא הראתה כי ניתנה הסכמתו המפורשת למשלוח דברי פרסומת. הנתבעת הציגה אישור הכולל פרטי כתובת IP, ממנו ביקשה ללמוד על רישום התובע לאתריה. התובע הכחיש את הרישום. עדות התובעת אמינה ומאידך אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה אישור ההרשמה שהוצג מוכיח שהתקבלה הסכמת התובע למשלוח דברי פרסומת מטעם הנתבעת. אישור ההרשמה הנטען הוא צילום מסך בו נראית כתובת הדוא"ל של התובע וכתובת ה-IP ממנה נעשתה לכאורה ההתקשרות. הנתבעת לא קשרה כלל בין כתובת ה-IP שהציגה לבין התובע. באשר לגובה הפיצוי, אין להתעלם מדרך הילוכה של הנתבעת ומאופן ניהולה של התביעה. הנתבעת הכחישה באופן גורף את אחריותה למשלוח ההודעות, תוך שהיא מתאימה את טענות ההגנה להתפתחות ההליך. התובע, לעומתה, הגביל את תביעתו ל-16 הודעות בלבד, על אף שהתברר לו, לאחר הגשת התביעה, כי הנתבעת שלחה אליו 51 הודעות פרסומת נוספות. פיצוי בסך 4,500 ש"ח הוא הולם וסביר בנסיבות העניין וכן הוצאות בסך 1,000 ש"ח.