(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופטת דפנה ברק-ארז): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"ר 34510-09-15], שקיבל את ערעור המשיבה 1 על החלטות רשמת ביהמ"ש המחוזי [ת"א 30008-10-13]. עיקר טענות המבקשת בבקשתה מופנות כנגד תוקף ההמצאה של תביעת המשיבה 1 נגד המבקשת (שעניינה בשיווק מוצריה של המשיבה 1 בפלטפורמות מסחר שונות באינטרנט שמנהלות המשיבות), באמצעות מסירתה לסגן נשיא המבקשת במסגרת כנס של חברת Amazon Web Services שנערך בת"א. בפרט, טענה המבקשת כי ביהמ"ש המחוזי שגה כאשר קבע כי התקיימו יסודות תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה בהמצאה למורשה. נפסק - הבקשה נעוצה בשאלה האם הצליחה המשיבה להוכיח כי המציאה את כתב התביעה ל"מורשה בהנהלת עסקים" לפי תקנה 482. ביהמ"ש המחוזי השיב לשאלה בחיוב, תוך שהוא מיישם את העקרונות שנקבעו בפסיקה לעניין "מבחן אינטנסיביות הקשר". אף יתר טענות המבקשת מופנות כנגד קביעתו של ביהמ"ש המחוזי לפיה הנטל להוכיח כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתביעה לא הורם. ביהמ"ש לא מצא לנכון להתערב בקביעות אלה, הנטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. טענות המבקשת ביחס לפרשנות המצמצמת שיש לתת לתקנה, בעקבות תיקונה, אינן יכולות להועיל לה. זאת, בשים לב לכך שהאדם שלו בוצעה ההמצאה הוא סגן נשיא באמזון, הנושא בתפקיד בכיר ורם-דרג במיוחד. הוא מהווה "מורשה" לפיה התקנה אפילו היתה מוחלת אמת המידה המצמצמת בעניין זה, סוגיה שאין צורך להכריע בה. הבקשה נדחתה.