(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט אבי סתיו): התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו הודעות דוא"ל הכוללות דברי פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת עוסקת בפרסום ושיווק באמצעות האינטרנט ומפעילה אתר בו יכול צרכן להזין את שמו של שירות/מוצר ולקבל הצעות מחיר מספקים, לאחר שמסר את כתובת הדוא"ל שלו. התובע טען כי קיבל 9 הודעות הכוללות פרסומות שאינן נוגעות למוצרים בהם התעניין. הנתבעת טענה כי התובע הסכים לקבלת ההודעות עת השתמש באתר, אך הודתה כי אין לה ראיה לכך וכי אינה עומדת בנטל הקבוע בסעיף 30א(י)(5) לחוק, לפיו עליה להוכיח כי ניתנה הסכמה כנדרש לפי סעיף 30א(ב) לחוק. נפסק - לא היתה מחלוקת בין הצדדים על כך כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק והדיון התמקד בשאלת גובה הפיצוי. לפי הקו שאומץ בפסיקה תקרת הפיצוי היא נקודת המוצא כאשר מדובר בהפרה בודדת. כאשר מדובר במספר הפרות, מספר ההודעות שנשלחו הוא חלק ממכלול השיקולים. מטרת הפיצוי אינה להעשיר את התובע ואף לא לרושש את הנתבע. המטרה היא ליצור הרתעה יעילה כנגד שולחי "דואר זבל". בהודעות הדוא"ל שנשלחו לתובע נכללה אפשרות הסרה מרשימת התפוצה. לא מוטלת על התובע חובת הקטנת הנזק, אולם ביהמ"ש רשאי להתחשב בקיומה של אפשרות הסרה כשיקול בין מכלול השיקולים. העובדה כי ההודעות כללו אפשרות הסרה מהווה שיקול מסוים לקולה. טענת הנתבעת כי יש להפחית את הפיצוי כיוון שהתובע הגיש בעבר 2 "תביעות ספאם" אינה מקובלת. אין לראות פסול בכך שהתובע מגיש מספר תביעות מסוג זה, כל עוד הדבר אינו עולה כדי חוסר תום לב. העובדה כי זו תביעתו השלישית של התובע בעניין זה אינה צריכה לפעול לחובתו. העובדה כי נתבעת היא "מפר סדרתי" מהווה שיקול לחומרה. במקרה זה נראה כי שליחת ההודעות שביסוד התביעה אינה בגדר מעידה חד-פעמית. יחד עם זאת, ההודעות נשלחו עוד לפני שנפתחו ההליכים השונים נגד הנתבעת, אליהם הפנה התובע. כלומר, בשלב זה לא ניתן לומר כי הנתבעת אינה מפנימה את הפגם שבהתנהלותה או כי הוכח שפסיקת פיצוי בשיעור שאינו מחמיר יתר על המידה אינה מביאה להרתעה יעילה. יש לקחת בחשבון, כנסיבה לקולה, כי לאחר פניית התובע חדלה הנתבעת ממשלוח ההודעות המפרות. הנתבעת תפצה את התובע ב-3,500 ש"ח, בצירוף הוצאות בסך 1,000 ש"ח.