(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם אייל דוד): התובע טען כי הנתבעת שלחה לו הודעת דוא"ל פרסומית, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. נפסק - עיון בתכתובת שקיבל התובע מראה כי מעבר לאיחולי שנה טובה, הנתבעת שיווקה את תכניתה של 99 ש"ח לחודש לכלל לקוחותיה. בנוסף, בלחיצה על קישורית בגוף ההודעה הלקוח עובר להזמין את החבילה דרך אתר הנתבעת. הנתבעת עוטפת את תכנית השיווק באצטלה של שנה טובה ומציינת כי התובע היה כבר רשום לתכנית נשוא ההודעה. משלוח ההודעה לתובע מהווה פרסומת. אף אם התובע היה מנוי אותה שעה על החבילה של 99 ש"ח, הרי שמטרת הפניה היתה לגרום לכך כי הלקוח-התובע יתמיד ויישאר באותה חבילה. מדובר בפעולת "שימור לקוח" אצל הנתבעת. הנתבעת מעודדת ומשווקת את מוצריה באופן מסחרי לכלל לקוחותיה ומעודדת אותם להצטרף לתכנית בדרך מתוחכמת יותר כפרסומת מוסווית שמטרתה גריפת רווח כספי. הנתבעת עונה להגדרת "מפרסם" לפי הוראות החוק שכן היא מופיעה בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישת התכנית. העובדה כי הנתבעת לא ציינה במפורש בכותרת ההודעה כי מדובר ב"פרסומת" יש בה לבדה כדי להכריע את הכף לטובת התובע וזכותו בפיצוי המירבי בסך של 1,000 ש"ח. הנתבעת טענה כי עמדה בפני התובע האפשרות להסיר את כתובת הדוא"ל שלו מרשימת התפוצה של הנתבעת, אך הוא בחר שלא לעשות כן. ביהמ"ש העליון קבע בעניין חזני כי אין להטיל נטל על התובע להסיר עצמו מרשימת התפוצה בכל הנוגע לעצם החבות וכי אין בעובדה כי השולח כלל בהודעות ששלח אפשרות להסרת כתובת הנמען להוות שיקול להפחתת סכום הפיצוי. הנתבעת תשלם לתובע 1,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.