(החלטה, שלום ת"א, השופטת אידית קליימן-בלק): עתירת הנתבע 1 למתן צו המורה לנתבע 2 לגלות את שמה של חברת הסלולר שבה היה מנוי במועד תאונת הדרכים נשוא התביעה, וכן בקשה למתן צו המופנה לאותה חברת סלולר, המורה לה להפיק דו"ח איכון עבור קו זה, ביחס למועד ושעת התאונה. נפסק - דין הבקשה להידחות. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת ההרשאה ליטול את האופנוע, לנהוג בו ולעשות בו שימוש וסביב ידיעת הנתבע 1 בנוגע למגבלת הכיסוי הביטוחי. במצב דברים זה, לא ברור כיצד שאלת הגעתו של הנתבע 2 לזירת התאונה לאחר שארעה, אם בכלל, עשויה לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת. אמנם, שאלת נוכחותו של הנתבע 2 בזירת האירוע עשויה לכאורה להשליך על שאלת המהימנות של אחד הנתבעים ביחס לגרסה שמסר, אולם מדובר בעניין אגבי ואינצידנטלי לליבת המחלוקת העובדתית בין הצדדים. באיזון שבין ההגנה על הפרטיות, לבין ניסיון טקטי ראייתי לערער מהימנות של בעל דין, ידו של האינטרס הראשון על העליונה. אין חולק כי מתן צו לאיכון מכשיר סלולרי משמעו פגיעה בפרטיות ובצנעת הפרט ואין חולק גם כי לעיתים זכות זו נסוגה מפני אינטרסים מתנגשים אחרים, כגון גילוי מידע בהליכים אזרחיים וערך חשיפת האמת [כך למשל ב- ת"א 44411-06-11]. מידת החיוניות וחשיבות המידע המצוי אצל חברת הסלולר, שעניינה נוכחות הנתבע 2 בזירה, אם לאו, הינה קלושה ושולית להכרעה במחלוקת בין הצדדים.