(החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת ורדה פלאוט): בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בנתניה [ת"א 25608-12-13], שקיבל את בקשת המשיבים להורות למבקשת להוציא מהתיק מסמכים שהוגשו על-ידי (תכתובות דוא"ל אישיות של המשיב 2 שצורפו לתצהירי העדות הראשית מטעם המבקשת). נפסק - אין ממש בטענות המבקשת בבקשתה. הן מרחיקות לכת ודינן להידחות. זכות הפרטיות היא זכות יסוד של כל אדם. אין בעובדה כי מדובר בהסכם עם תאגיד כדי לנגוס בכך באופן מלאכותי. את התאגיד מנהלים אנשים בשר ודם, הכותבים דוא"ל ומקבלים דוא"ל שנשלח אליהם. זכותם לפרטיות אינה נגרעת רק משום שהם פועלים בשם תאגיד. אין לקבל את הטענה כי המחשב והשרת שייכים למבקשת ולכן גם הדואר הנשלח לתיבה זו שייך לה. העובדה כי הנכסים הפיזיים שייכים למבקשת, אין בה לכשעצמה כדי לאפשר למבקשת לחדור לפרטיות המשיב. אין למבקשת כל זכות לקבל את התכתובות האישיות של המשיב המצויות בתיבה. בכניסת המבקשת ללא רשות לתיבת הדוא"ל שהוקצתה למשיב, ובדרכה למצוא תכתובות הרלוונטיות לה, היא ראתה, או יכלה לראות ולעיין, בתכתובות פרטיות שאינן קשורות אליה, ובכך פגעה בפרטיות המשיב שלא כדין. אין לקבל את הטענה כי תכתובת הדוא"ל "הופקרה" על-ידי המשיבים. המשיבים נותקו מהמייל תוך זמן קצר וללא התראה ולא יכלו "לנקותו". על המבקשת היה לבקש היתר מביהמ"ש להיכנס לתיבת הדוא"ל של המשיבים. אין מקום לאבחן בין פרשת איסקוב, שעסקה ביחסי עובד-מעביד, לבין מקרה בו הצדדים הם שותפים למיזם מכוח הסכם. הזכות לפרטיות "מרחפת" מעל כל מגוון סוגי היחסים בין איש לרעהו. הבקשה נדחית.