(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט טל חבקין): תביעת לשון הרע. התובע והנתבעת הם מדריכי הכנה לבחינה הפסיכומטרית והנתבעת אף פעילה בפורום ב"תפוז" בנושא זה. התובע טען כי "ציוצים" שפרסמה הנתבעת בחשבון הטוויטר שלה מהווים לשון הרע כלפיו. הנתבעת טענה כי פרסמה את הציוצים בתגובה להודעה משפילה המתייחסת אליה, שפרסם התובע תחת שם משתמש פיקטיבי. נפסק -

פרסומי הנתבעת הם בגדר לשון הרע, שכן הם מציגים את התובע כמי שנוהג באגרסיביות בפורום ולכן אף סולק ממנו. הנתבעת אף הפצירה בעוקביה להימנע מללמוד אצל התובע והדברים עלולים לפגוע במשלח ידו. האם עומדת לנתבעת הגנת אמת בפרסום? הנתבעת טענה כי התובע "מטריל" ברשת, הואיל ופרסם ברשת את ההודעה ביחס אליה באמצעות שם בדוי. התובע העיד כי אינו זוכר כי פרסם את ההודעה. גרסה זו מעוררת קושי ואין לקבלה, הן לאור סמיכות הפרסומים והן הואיל והתובע לא הכחיש את טענות הנתבעת כלפיו ברגע שידע שפרסום זה מיוחס לו. הגיוני יותר כי התובע יודע היטב אם פרסם את ההודעה והוא נמנע מלהכחיש את הפרסום מחשש שהאמת עלולה להתברר. שנית, הנתבעת זימנה לעדות את נציג האתר תפוז, על-מנת שיעיד על זהות הגורם המפרסם. הנציג העיד כי ההודעה נשלחה על-ידי משתמש שכתובת הדוא"ל שלו שייכת לשם מתחם המוחזק על-ידי התובע. בהיעדר טענה של התובע לפיה מישהו אחר השתמש בדומיין שלו ללא הרשאה, הגרסה המסתברת היא שהתובע הוא שפרסם את ההודעה אודות הנתבעת. פרסום מעליב זה הניע את הנתבעת לפרסם את ההודעה על התובע, כתגובת נגד. טענת הנתבעת כי התובע מטריל ברשת היא אמת. גם טענת הנתבעת שהתובע מפרסם הודעות שנועדו לפגוע במתחריו היא אמת. טענתה העובדתית של הנתבעת כי התובע מטריד משתמשים בפורום לא הוכחה. הנתבעת הוכיחה כי חלק ניכר מהאמור בדברים שכתבה הוא אמת. בפרסום כרוך עניין ציבורי מסוים, הרלבנטי למי שמבקש להסתייע בשירותיו של מדריך פסיכומטרי. לנתבעת עומדת הגנת אמת בפרסום בנוגע למרבית הפרסום. חלק מהפרסום, בכל הנוגע להטרדת משתמשים בפורום, בכך שהתובע סולק ממנו וההמלצה להתרחק ממנו, הוא בבחינת לשון הרע שאינה אמת.

יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום סמלי בלבד. התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ממון או פגיעה בשם הטוב. לפרסום נחשפו 420 איש בלבד, עוקביה של הנתבעת. בפסיקת הפיצוי יש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות, לרבות המניע לפרסום והתנהגות הנפגע לפניו ואחריו. היה זה התובע שפרסם ראשון פרסום סר טעם אודות הנתבעת, באמצעות שם בדוי ותוך התחזות לאחר, בניסיון להסוות את זהותו ולהימנע מלתת את הדין על מעשיו. מדובר בשימוש לרעה ברשת שאין לתת לו יד. אכן, ביהמ"ש העליון קבע שלא ניתן לפי הדין הקיים לתבוע חב' תקשורת למתן סעד שיורה לה לגלות את זהותו של מפרסם אנונימי ברשת, אלא שעניין זה שונה. התובעת ביקשה להורות לצד שלישי לחשוף מידע שיסייע לקבוע אם התובע עצמו, שהוא בעל דין, הוא שפרסם את ההודעה כלפיה. יש להניח כי חל על מידע זה חיסיון פסיקתי מטעמי פגיעה בפרטיות, אך מדובר בחיסיון יחסי שיש מקום להסירו בנסיבות המקרה. זהו מידע רלוונטי להגנת הנתבעת. פסה"ד בעניין מור אינו מונע הסרת חיסיון שכזה, שכן אין בו כדי לפגוע בפרטיותו של אדם שאינו צד להליך ולא יכול להגן על עצמו. לתובע נפסק פיצוי סמלי בסך 1 ש"ח. התובע ישלם לתובעת הוצאות בסך 3,500 ש"ח, לאחר שרוב תביעתו נדחתה והתנהגותו כלפי הנתבעת היתה פסולה.