(פסק-דין, מחוזי י-ם, השופטת נאוה בן אור): רשות השירות הלאומי-אזרחי פרסמה מכרז לשירותי דיווח ובקרה. העותרת הגישה את הצעתה ובהמשך נוכחה כי הכתובת האלקטרונית של איש הקשר מטעמה נרשמה באופן שגוי בהצעה וביקשה לתקנה. התיקון נקלט והעותרת אף התכתבה עם ועדת המכרזים באמצעות הכתובת המתוקנת. עם זאת, הצעת העותרת נפסלה כיוון שלא הגישה הצעת מחיר מתוקנת, כפי שדרשה ועדת המכרזים. דרישת הועדה נשלחה לכתובת הדוא"ל השגויה של העותרת. לאחר שועדת המכרזים דחתה את טענות העותרת, הגישה האחרונה את העתירה, בה ביקשה לאפשר לה להגיש הצעת מחיר מתוקנת ולחילופין, לבטל את המכרז. נפסק - 

• אין חולק על נקודת המוצא והיא שנפלה תקלה של ממש בהתנהלות ועדת המכרזים. מדובר בתקלה כפולה: לא זו בלבד שהפנייה בדרישה להצעת מחיר מתוקנת נשלחה לכתובת שגויה, ועדת המכרזים נמנעה מלבדוק אם העותרת קיבלה אותה. תוצאת התקלה היא שנמנעה מהעותרת האפשרות להגיש הצעת מחיר מתוקנת. לכאורה, מדובר בפגיעה בשוויון.
• לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, שכן הדבר יביא לדירוג ההצעות על בסיס שאינו שוויוני, בניגוד לתכלית דיני המכרזים. אף האפשרות לאפשר לעותרת להגיש הצעת מחיר מתוקנת אינה סבירה. העותרת נחשפה לנתונים שמשמעות חשיפתה היא פגיעה מהותית בשוויון ככל ויינתן לה להגיש עתה הצעת מחיר מתוקנת. האפשרות המחייבת דיון מעמיק היא זו של ביטול המכרז או הותרת תוצאתו על כנה.
• ביטול מכרז הוא סעד קיצוני, שיש לנקוט אותו רק מקום שאין דרך אחרת לרפא פגם שנפל בהליך. ביטול מכרז יש לו השלכות כלכליות על הצדדים ועל המזמין, ואף עלול לגרור עמו פגיעה בתחרות ובשוויון, שכן הצעות המציעים כבר נחשפו. עקרון השוויון הוא בבחינת "עקרון על" בהליך המכרזי, הגובר, ככלל, על התכלית של יעילות כלכלית. אולם גם בדיני המכרזים הכירה הפסיקה בתחולת דוקטרינת הבטלות היחסית, עד כדי הימנעות ממתן סעד של ביטול המכרז חרף הפגיעה בשוויון.
• במקרה זה, על-מנת לשקול את השלכתה של הפגיעה בשוויון, שאלה עצמה ועדת המכרזים "מה היה קורה אילו". אילו הודעתה היתה מגיעה לעותרת במועד. התשובה התבססה על נתוני הצעת העותרת כשלעצמם ובהשוואה להצעות האחרות. מסקנתה החד-משמעית היתה שהאפשרות שהעותרת היתה זוכה במכרז לו תיקנה את הצעתה לפי דרישת הוועדה, אינה עומדת על הפרק על פי כל אמת מידה של סבירות.
• בנסיבות המקרה, ומשעה שהשאלה העומדת על הפרק היא ביטול המכרז, אין לקבל את טענת העותרת כי ועדת המכרזים לא רשאית היתה לנהוג דרך הילוך זו, משל דנה בהצעה תיאורטית שלא הוגשה. ההיפך הוא הנכון. אכן, ועדת המכרזים נהגה שלא כדין בכל הנוגע ליידוע העותרת על דרישתה, אולם העותרת לא הראתה כי יש קשר סיבתי, ולו דחוק, בין התנהלות הוועדה לבין אי-זכייתה במכרז, המצדיק את התוצאה של ביטול המכרז. העתירה נדחתה.