(החלטה, שלום חיפה, הרשמת הדס שכטר-ישראלי): בקשת הנתבעת להארכת מועד להפקדת פיקדון שעל הפקדתו הורתה רשמת ביהמ"ש, כתנאי לקבלת התנגדות שהגישה המבקשת. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו של הרשמת נדחתה על-ידי ביהמ"ש המחוזי ונקבע כי על המבקשת להפקיד את הפיקדון בתוך 14 ימים מיום מתן ההחלטה בבר"ע. מאחר והפיקדון לא הופקד עד לאותו מועד, דחה בית המשפט את ההתנגדות. המבקשת טענה כי לא קיבלה את ההחלטה בבר"ע. המשיב טען כי מעיון במערכת "נט המשפט" ניתן לראות כי ב"כ המבקשת צפה בהחלטה בבר"ע ביום בו ניתנה ולפיכך יש לראותו כמי שידע על אותה החלטה. נפסק - יש להיעתר לבקשה, בכפוף לתשלום הוצאות ותוך קציבת פרק זמן קצר להפקדת הפיקדון. מנתוני המערכת עולה שההחלטה בבר"ע נשלחה למשרד ב"כ המבקשת באמצעות האתר. אין עסקינן במצב בו נצפתה ההחלטה צפייה יזומה על-ידי מי ממשרד ב"כ המבקשת, אלא במצב בו נשלחה ההחלטה לפי פרטי משרד ב"כ המבקשת המצויים במערכת. ככל שב"כ המבקשת חפץ לדעת מי הוא זה שצפה בהחלטה בבר"ע ולא וידא את המשך הטיפול בתיק, שומה עליו לבחון זאת במשרדו ועם צוותו, אולם בנסיבות העניין לא יכולה להישמע טענה בדבר אי-המצאה של ההחלטה בבר"ע ואי ידיעה אודותיה. ב"כ המבקשת הפנה להחלטת רשמת ביהמ"ש העליון בעניין לנגוצקי [ע"א 3693/15] וטען כי שם נקבע כי צפייה בפס"ד במערכת "נט המשפט" לא תחשב המצאה לצורך חישוב המועד ממנו יש למנות את הימים להגשת ערעור. בהקשר זה יובהר כי יש ליתן את הדעת למועד בו הוגשה הבקשה שבבסיס אותה החלטה (בין היתר נוכח התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי בכל הנוגע להמצאת כתבי בי-דין באמצעים אלקטרוניים). שנית, רשמת ביהמ"ש העליון הבחינה בין משלוח החלטה באמצעות דוא"ל מביהמ"ש לבין צפייה יזומה של עו"ד בהחלטה. בנסיבות העניין יש לראות את המבקשת כמי שידעה על ההחלטה. על אף האמור ועל-מנת שלא לחסום את דרכה של המבקשת, הוארך למבקשת המועד להפקדת הפיקדון, בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח.