(פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט יעקב שפסר): תביעה לצו מניעה קבוע המורה לנתבעים לחדול מביצוע כל פעולה המפרה את זכויות היוצרים של התובעת בתוכנת מחשב וכן לפיצוי כספי בעקבות ההפרות הנטענות. התובעת פיתחה תוכנה בשם "ריווחית" לניהול עסקים והנהלת חשבונות. הנתבע 1 פיתח תוכנה באותו התחום בשם "פיננסית". התובעת סברה כי תוכנת "פיננסית" מפרה את זכויותיה ב"ריווחית". במסגרת ההליך ניתן צו זמני המורה לנתבע 1 להימנע מעשיית כל שימוש ב"פיננסית" וכן צו לכינוס ותפיסת נכסים. בנוסף, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש לבחינת שאלת ההעתקה בין התוכנות. נפסק - 

• האם לתובעת זכויות יוצרים ב"ריווחית"? תוכנת מחשב, יהא אופן ביטוייה אשר יהא, מהווה יצירה ספרותית המוגנת בזכויות יוצרים לפי סעיף 24(א)(1) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. גם תוכנה שהיא יישומית (כמו במקרה זה שהתוכנה מסייעת לניהול עסקים והנהלת חשבונות), חוסה בגדר ההגנה בחוק. אין מחלוקת כי התובעת היא שיצרה את תוכנת "ריווחית", לכן בהתאם לסעיף 33 לחוק ובהיעדר דרישה לאקט פורמלי על-מנת לבסס זכות זו, המסקנה היא כי הבעלות בזכות היוצרים ב"ריווחית" נתונה לתובעת.
• האם הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים של התובעת ב"ריווחית"? סעיף 11 לחוק קובע מהי זכות יוצרים ואילו פעולות בלעדיות ביצירה נתונות למחזיק בה. על-מנת להפר את זכויות התובעת ב"ריווחית" די בכך שהנתבעים ביצעו אילו מהפעולות האמורות בסעיף זה המוכרות כהפרה ביחס ליצירה ספרותית או לתוכנת מחשב (העתקה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת או השכרה). הפרת זכות יוצרים באמצעות העתקתה (לרבות עשיית יצירה נגזרת הכוללת העתקה) ניתנת להוכחה באמצעות הבאת ראיות נסיבתיות. קיומו של דמיון מהותי בין היצירות, שאינו מהווה דמיון מובהק, עשוי להוות ראיה נסיבתית כאמור, בכפוף להוכחה כי לגורם המפר היתה נגישות ליצירה המקורית.
• התרשמות לפיה בין שתי התוכנות קיים דמיון מסוים אינה מספקת על-מנת לעמוד בדרישת הדמיון המהותי (שכן דמיון בין יצירות עשויה לנבוע מסיבות שאינן העתקה, אלא בשל אופי היצירה, כגון רעיון הניתן לביטוי בדרכים מוגבלות בלבד), צירוף מקרים או הסתמכות על מקור זהה. דמיון מהותי מתקיים בנסיבות בהן ההעתקה היא הסיבה המסתברת ביותר לקיומן של נקודות דמיון מצטברות בין היצירות.
• לשם הוכחת הדמיון בין התוכנות במקרה דנן צורפו צילומי מסך של פונקציות מקבילות בשתי התוכנות, באופן המאפשר להתרשם מדרגת הדמיון הגבוהה הקיימת בין השתיים, לרבות: קיומו של דמיון גרפי ב"מראה ובתחושה" (look and feel) של 2 התוכנות; סדר וארגון (תרשימי הזרימה במסכי התפריטים מאורגנים באופן כמעט זהה וכן גם סדר הפונקציות); בחירת השמות והקודים; הפונקציה C-Report שמופיעה גם בתוכנת "פיננסית", המהווה שם מסחרי רשום של התובעת.
• נקודות ההשקה בין התוכנות בהיבטים אלה, אף כי מדובר בדמיון החל ביחס לשלבי הפיתוח שאינם בהכרח קוד התוכנה, נכללות גם הן בגדר ההגנה הנתונה לתוכנת מחשב לפי החוק (הגנה רחבה המשתרעת גם על צורת התוכנה (artwork), המבנה, הזנות המשתמש, סדר התוכנה והאופן בו היא מאורגנת). משקלן הכמותי והאיכותי של נקודות ההשקה הקיימות בין התוכנות מעיד על דמיון מהותי החל בין השתיים. ביהמ"ש ער למגבלות הנובעות מביצוע השוואה בין שתי תוכנות מחשב באמצעות צילומי מסך בלבד, שכן השוואה מעין זו אינה מאפשרת לעמוד על מכלול מאפייניהן ויישומיהן. בנסיבות אלה, נודעת חשיבות מוגברת להתסייעות בעדות מומחה.
• המומחה מטעם ביהמ"ש ערך השוואה מקיפה בין התוכנות וקבע באופן חד משמעי כי לעניין העיצוב, תרשימי הזרימה ופונקציונאליות המערכת, מהווה "פיננסית" העתקה של "ריווחית". קביעה זו החיל המומחה גם ביחס למסד הנתונים וכן הוסיף כי אף בהודעות ובתכנים נוספים נמצאה על-ידו זהות מוחלטת. יחד עם זאת, קבע המומחה כי לא נמצאה זהות בין הקוד של 2 התוכנות. מסקנות המומחה תומכות גם הן בקיומו של דמיון בלתי מבוטל, העולה לא אחת כדי זהות מוחלטת, בין שתי התוכנות ומתקיים ביניהן דמיון מהותי.
• על-מנת למלא אחר הדרישה כי לנתבע היתה נגישות לתוכנת "רווחית", אין צורך להוכיח נגישות ממשית ודי בכך שבידי הנתבע נקרתה הזדמנות לגישה אל היצירה המקורית. באזור גיאוגרפי מצומצם כישראל, הפצה נרחבת תיחשב כיוצרת נגישות. טענת התובעת כי "ריווחית" מופצת בישראל מזה 15 שנה באופן נרחב לא נסתרה. בכך יש לאפשר את נגישותו הפוטנציאלית של הנתבע 1 לתוכנה. גם נגישותו בפועל לתוכנה הוכחה, שכן תוצאות בדיקת המחשב של הנתבע 1 מעלה כי תיקייה בשם "Rivhit" נמחקה ממנו מספר ימים לאחר הגשת התביעה.
• לא עלה בידי הנתבע 1 לבסס את טענתו לפיה תוכנת "פיננסית" כוללת מסכים ייחודיים רבים, שאינם נכללים ב"רווחית", ועל כן היא מהווה יצירה מקורית ועצמאית. אף אם טענה זו של הנתבע 1 היתה מוכחת, אין בה כשלעצמה כדי להעיד על יצירתה של "פיננסית" באופן עצמאי, מקום בו חלקים מהותיים מ"רווחית" הועתקו בגדריה. 
• ביהמ"ש דחה את טענת הנתבע כי "פיננסית" אינה מהווה הפרה של זכויות התובעת ב"רווחית", שכן זו טרם שווקה על-ידו באופן מסחרי. מהראיות עולה כי הנתבע החל, הלכה למעשה, בשיווק מסחרי של "פיננסית". גם אם לא היו הדברים כך, ממילא אין הפרתה של זכות יוצרים מתגבשת רק בכפוף להפקת רווחים על-ידי המפר, שכן אף העתקה של יצירה מקורית שאינה לצרכים מסחריים עשויה לעלות כדי הפרה.
• התביעה התקבלה ביחס לנתבע 1. צו המניעה הזמני הפך לצו קבוע. הנתבע חויב במסירת דו"ח לתובעת אודות העלויות הנוגעות ל"פיננסית" והמכירות שביצע לגביה. הנתבע חויב בהוצאות בסך 30,000 ש"ח.